דפי מאורות (5773-56)

בספרו הגדול של הרב נריה זצ"ל "מועדי הראי"ה" המקיף את אורחות קודשו של מרן הרב קוק במעגל השנה, התייחד פרק שלם לנושא "על משמרת התרומות והמעשרות" (מועדי הראי"ה, פרק טז).

 

 

מאמץ לימודי ומעשי גדול השקיע הרב בכל המצוות התלויות בארץ שבהן ראה את גילוי אופייה של האומה במצבה הטבעי בארץ ישראל, והרב נריה מתאר באריכות את המהפכה הגדולה שעשה הרב בנושא זה. כלל הציבור בארץ היה צריך חיזוק בהלכות תרומות ומעשרות, הן הציבור החקלאי הכללי שמחויבותו לתורה ולמצוות לא הייתה גבוהה ועל כן היה צורך להסביר ולדאוג כי מכל היבולים אכן יופרשו המעשרות כדת וכדין לפני שיגיעו לשווקים, הן הציבור הדתי-חרדי שלא היה בקיא דיו בפרטי המצוות האלו משום שלא יושמו כלל לאורך הגלות הארוכה. הרב נריה מביא מספר דוגמאות לשאלות הלכתיות שנשאל הרב גם מגדולי הרבנים, שאלות המוכיחות כי הרב התקבל כפוסק מרכזי בנושא כפי שגילו את דעתם רבני ירושלים, האדר"ת והרב שמואל סלאנט:

ומעתה כל העניינים השייכים למצוות התלויות בארץ, וההשגחה על ענייני כלאים וערלה וכו', תרומות ומעשרות וכו', הכל יהיה נחתך על ידי ידידנו הרב הנזכר שליט"א (הראי"ה), שאנו וכל בית ישראל סומכים עליו ומחזיקים ידיו בכל תוקף ועוז (שם, עמ' רב).

מצוות תרומות ומעשרות אף עלתה רבות בעת מסע המושבות המפורסם שהנהיג הרב קוק (בשנת תרע"ד), ולכל מקום שהגיעו הרבנים נושא זה נלמד ותוקן.

מלבד החשיבות העצומה של מצוות תרומות ומעשרות בהקשר המתחדש של השיבה לחקלאות הארץ-ישראלית, מוצא מרן הרב קוק דווקא במצווה זו לימוד חשוב הקשור לכלל דרישת עשיית המצוות. דבריו של הרב נמצאים בפירושו על מסכת ברכות (עין איה, ב, עמ' 175) ומובאים אף בסידורו של הרב (עולת ראיה, א, עמ' שמט). נעיין מעט בתורה מיוחדת זו. חז"ל בברכות מוצאים פער בין דורות ראשונים לדורות אחרונים:

ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בר אלעי: בא וראה מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקימון [רש"י: שערי החצר והבית] כדי לחייבם במעשר, דורות אחרונים, מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצירות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר (ברכות, לה ע"ב).

הגמרא מתארת כיצד אנשי הדורות האחרונים מנסים לחפש פתרון כדי להיפטר מעולה של מצוות המעשר. בטרם נביא את פירוש הרב קוק נזכיר את דבריו בהמשך המסבירים את ערכה של מצוות תרומות ומעשרות:

תעודת המעשר היא ביחוד לרומם את האדם ממצבו הפרטי הגשמי המוגבל בהתיחדות קניניו ותשוקותיו, אל מצבו הכללי הרוחני שמתעלה להוקיר את ערך הכלל כולו שהוא חפץ ד' בעולמו (עין איה ברכות, שם).

 

היכולת להפריש מעשרות מעניקה למעשה לאדם הזדמנות לצאת מגבולותיו החומריים (רכושו, פרותיו), ולכוון את רצונו לשאיפה גבוהה יותר, כללית ורוחנית. שאיפה גבוהה זו היא חפץ-רצון ה'. עתה נפנה לפירוש הרב על דברי חכמים:

ההבדל שיש בין המכיר ערך המצות ותכליתן הנשגבה וחפץ בהן באמת ובין מי שעבודתו היא רק מצות אנשים מלומדה  הוכן   להיות  יוצא   אל  הפועל בהרבה  מצות  מן  התורה,

שנמצאו בהם דרכים ע"פ דין תורה להפקיע החיוב מעצמו. אמנם רק בזה יוודע שלימות העובד מאהבה, בהיות לאל ידו לפטור עצמו ובהיותו מכיר את ערך המצוה וקדושתה הוא נכנס להתחייב בה. ע"כ במצות מעשרות, שהיא המצוה הראשית המחזקת את כל אושר הכלל כולו, בהיותה לברית בין המיוחדים לעבודת ד' שבט הלוי ובין כל העם כולו, דאגה החכמה האלהית ביותר שתהי' נעשית ע"פ רוח נדיבה המכרת את ערכה הגדול. ע"כ נתנה מקום להחלץ ממנה על ידי הכנסה דרך גגות חצירו' וקרפיפות, למען שתגיע הרגשת העושה לעשות המצוה מיקרת רוח ונפש נדיבה, שבזה תצא אל הפועל תכליתה להשלים את הכלל כולו כחפץ האדון השם יתברך.

דברי הרב קוק מעלים מחשבה מהפכנית בעבודת ה' ואף במחשבתנו החינוכית. מצווה יקרה וחשובה מכילה בתוכה את האפשרות להתחמק מעשייתה! היכולת להפקיע את חיוב העשייה מאפשרת לנו לבחון בעצמנו את רצוננו האמתי, את מידת החשק, האהבה והחסד שמתעוררים בנו. כאשר אדם עושה את המצווה על אף שתיתכן דרך פשוטה להיפטר ממנה (ועל ידי כך אף להרוויח עוד כמה פרות), הרי שאנו ניצבים מול עשייה שלמה, מלאת נדיבות ומשמעות.

כמחנכים, ניתן לחשוב הפוך: ככל שהמשימה חשובה יותר נבקש לחייב, להכריח ולוודא במסמרות את עשייתה. אך שורש החיבור לרצון ה' הוא רצון האדם המתעורר למעשה ולא עשייה ריקה מתוכן הנעשית מתוך תחושת אילוץ או כפייה. על כן הביקורת על "דורות אחרונים" חריפה יותר ממה שנראה בתחילה. אין כאן רק ניסיון (מתוך קמצנות או עצלות) להתחמק מקיום המצווה, אלא הבעה של חוסר חיבור עמוק יותר ואי תחושת נדיבות ושייכות. על פי כך נציע אף דרך לתיקון: לא הוספת הגבלות ודרכי אכיפה, אלא הוספת לימוד תורה, הסברה, קירוב המצווה אל הלב והבנת חשיבות דבר ה' בעולמנו, או בקיצור... חינוך.

פתחנו במאמציו הרבים של מרן הרב לחדש ולעורר את לִבות יהודי ארץ ישראל למצוות תרומות ומעשרות. ניתן להוסיף גם שלא רק לקיום מצווה זו כיוון הרב, אלא לבשורה גדולה ורחבה של אהבת ה' והליכה בדרכיו מתוך הכרה אמונית ויראת שמים. בפועלנו החינוכי נמשיך אנו בע"ה את מסעו של מרן הרב קוק.       

 

ד"ר ראובן טבול

ראש ההתמחות לספרות

 

 

קבצים להורדה:

יום כיפור תשעד.pdf

מחבר:

טבול, ד"ר ראובן

דוא"ל:

[email protected]