דפי מאורות (5772-33)

תרס"ז–תשמ"א (1907–1981)

 

נולד בפרנקפורט שבגרמניה שם למד בישיבת הרב ברויאר ובאוניברסיטה. לאחר מכן למד במינכן ובלונדון והוסמך להוראה במקצועות ביולוגיה, כימיה וגאוגרפיה. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל ועד שנת 1942 שימש מורה בבתי הספר התיכוניים "חורב" ו"אוולינה דה רוטשילד" בירושלים. יכולותיו הפדגוגיות הרשימו את השלטון הבריטי והוא מונה למפקח על בתי הספר היהודיים בארץ מטעם ממשלת המנדט הבריטי, תפקיד שבו שימש עד קום המדינה.

 

 

עם הקמת משרד החינוך והתרבות מונה ד"ר גולדשמידט למפקח הארצי על בתי הספר של תנועת "המזרחי" ועם הקמת האגף לחינוך דתי, בשנת 1953, מונה כמנהל האגף. בתפקיד זה ניהל מאבקים קשים בשל דרישתו הבלתי מתפשרת להשווֹת את תנאי החינוך הממלכתי דתי לאלו הקיימים בחינוך הממלכתי. יחד עם פעילות זו שקד ד"ר גולדשמידט להעמיד את היסודות הרעיוניים של החינוך הממלכתי דתי בדרך של "תורה עם דרך ארץ". ד"ר גולדשמידט הדגיש מאוד את לימוד האמונה כתכלית החינוך, כמצפן אשר צריך לכוון את הדרך בחיים היום-יומיים ובו בזמן הדגיש את חשיבות קיום המצוות. ד"ר גולדשמידט ראה בתהליכים ההיסטוריים בדורות האחרונים, שראשיתם בהתעוררות מבשרי הגאולה הרב אלקלעי והרב קלישר ושיאם בשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, תהליכים ברורים של "ראשית צמיחת גאולתנו".

בכמה ממאמריו ציין את החידוש שבחינוך הבת בחינוך הממלכתי דתי. לטענתו, השינויים החברתיים במציאות חיינו מחייבים לחנך את הבנות בדרכים שונות ממה שהיה מקובל בעבר. בכתביו החינוכיים התמקד בתולדות ישראל בעת החדשה ובעיקר בהוראת השואה בחינוך הממלכתי דתי.

לאחר שסיים את תפקידו כמנהל אגף החינוך הדתי, כיהן כיו"ר המרכז לחינוך דתי, גוף המסייע לחינוך הדתי הציוני באמצעות ועדי הורים.

בשנת 1969 הושבע כחבר כנסת בכנסת השביעית ובמהלך 1969–1970 היה סגנו של שר הפנים, משה חיים שפירא. לאחר פטירתו של שפירא סיים ד"ר גולדשמידט את תפקידו ומונה ליו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט. עם סיום כהונתו בכנסת נבחר בשנת 1973 למועצת העיר ירושלים ומונה לסגן ראש העירייה, תפקיד שכיהן בו עד שנת 1978.

·         אשר וסרטיל, פרקי הגות וחינוך: ממשנתו של ר' יוסף גולדשמידט, ירושלים: משרד החינוך, תשד"מ

·         צבי שינובר, דמויות מופת בציונות הדתית; אישים ופועלם, מכון מופ"ת, תשס"ח

 

 

 

 

 

מחבר:

פולצ'ק, בועז