דפי מאורות (5772-25)

תרס"ה–תשנ"ז (1905–1997)

 

"הייתה אישה בארץ ישראל, בעיר הקודש ירושלים, ונחמה שמה, אישה תמה וישרה. והייתה נחמה כל חייה הופכת ומהפכת בכתבי הקודש [...] והיא חדרה לראשיהם של אנשים ונשים בכל מקום" (פרופ' שאול ליברמן).

 

 

מדברים אלה ומעדויות של תלמידים מן הארץ ומן העולם עולה, שהצלחתה של נחמה לסחוף אחריה קהלים מגוונים בחברה הישראלית הייתה תופעה חסרת תקדים. במשך קרוב לחמישה עשורים הטביעה פרופ' נחמה ליבוביץ' את חותמה בארץ ובתפוצות בשיטותיה הפרשניות והדידקטיות הייחודיות. כעשרים שנה הרצתה בהשתלמויות מורים, בתכנית לתלמידי חו"ל ובאוניברסיטת תל אביב. בעשור האחרון לחייה עלו לביתה בירושלים מורים ושופטים, רבנים וחוקרים, אנשי דת נוצרים ויהודים, חרדים ורפורמים, גברים ונשים, ולומדי תורה מרחבי הארץ ומן התפוצות. בחדר קטן עמוס ספרים עתיקים וחדשים הצטופפו עשרות לומדים על ספסלי עץ כדי ללמוד תורה מ"מורת המורים".

לדעתה של ליבוביץ' מטרת הוראת המקרא בבתי הספר היא להרבות אהבת תורה. במסגרת הלימוד על המורה להפגיש את תלמידיו עם המפרשים כדי שיראו את האור הגדול המאיר מהפסוקים. מוטב שהמורה ילמד לקט קטן מדברי הפרשנים, אך יראה את חכמתם, את עמקותם ואת דייקנותם בכל פסוק, בכל מילה ובכל תג. יחד עם זה מדגישה ליבוביץ': "במרכז השיעור יעמוד הפרק, הפסוק, הסיפור, החוק, העניין, הרעיון [...] ויזכור המורה תמיד: אין עיקר מטרתנו בבית הספר להרבות מידע, ואין ביכולתנו להוציא מתוכו תלמידי חכמים בקיאים בכל חדרי התורה, אלא מטרתנו להרבות אהבת תורה, שיהיו דברי תורה יקרים וחביבים על הלומד".

נחמה הדגישה את חשיבות גיוון דרכי ההוראה, "תכסיסים ותחבולות" בלשונה, שעל המורה לנקוט בהם כדי להפעיל את תלמידיו, שכן לדעתה "אין הרצאת הדברים לפני התלמידים דרך הוראה אמיתית [...] כבר הורו גדולי מחנכים וחזרו ושיננו לנו, שאין אדם לומד מתוך שמיעה, מתוך מצב של סבילות, מתוך שמושיטים לו דבר בקנה, ואין לימוד ממש אלא מתוך פעילות, מתוך יגיעה, מתוך אימוץ חושים ואימוץ כוחות הרוח והנפש". כך שאפה ליבוביץ' לחנך לומד עצמאי, חושב ומעמיק הלומד מתוך אהבת תורה.                                                                                

מאז עלייתה לארץ ישראל בשנות השלושים של המאה הקודמת לא עזבה נחמה את הארץ ולא נענתה להזמנות הרבות ללמד בחו"ל.ביום העצמאות השמיני למדינת ישראל הוענק לה "פרס ישראל".

נחמה ליבוביץ' נפטרה בירושלים ביום ה' בניסן תשנ"ז. לפי בקשתה לא נחקקו על מצבתה תארים זולת המילה "מורה".

 

לעיון נוסף:
• נחמה ליבוביץ, "הוראת הפטרת יום ב' של ראש השנה", ללמוד וללמד תנ"ך, ירושלים תשנ"ה, עמ' 59–93
• מרלה פרנקל, תורתה של נחמה ליבוביץ, ידיעות אחרונות, 2007
• יצחק רסלר, "הוראת המקרא על פי גישת פרופ’ נחמה ליבוביץ", בתוך: טללי אורות ה (תשנ"ד), עמ' 291–300
• משה ארנד ואחרים, פרקי נחמה: ספר זכרון לנחמה ליבוביץ,  ירושלים, הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תשס"א 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

צו תשעב.pdf

מחבר:

מכמן, ברוריה