דפי מאורות (5773-38)

בפעם הראשונה שאנו מוצאים "עם של נשים" בתורה הוא בסידור הקמת המשכן במדבר: "אשר צבאו פתח אהל מועד", כמו שכתוב בספר שמואל "הנשים הצֹבאות פתח אהל מועד", מחנה נשים גדול מאד.

 

 

ישנן מצוות שאין נשים חייבות בהן: "מצוות שהזמן גרמא". יחד עם זה יש חלק של קיום תורה למעשה שאינה קשורה בזמן. יש מצוה אחת שאינה קשורה בזמן, שלא הזמן גרמא, לא משועבדת לסדר הזמן, אלא מעל לזמן, יותר ממה שבזמן, והיא מצוה יסודית, הכרחית וחיונית, גם לנשים וגם לאנשים: מצות אמונה! לברר ענייני אמונה, הוא צורך חיוני לכולנו, אנשים ונשים. כולנו נקראים ישראל מאמינים.

[...] לגבי מצוות שהזמן גרמא, זה הגיוני וצודק שעקרת הבית המשועבדת לבית תהיה פטורה מהן. היא מחנכת, כמו שכתוב" אל תטוש תורת אמך" [...] אך אם נשים רוצות לקיים מצוות אלה, רשאיות הן, אבל נשאלת השאלה אם יכולות הן לברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו"? הרי  לגבי "וציוונו", סדר התורה מן השמיים הוא שחלק הגברים לחוד וחלק הנשים לחוד, ועל פי הסדר התיאורטי ההלכתי הזה, נשים אינן בכלל "וציוונו". אך ישנן נשים שיש להן חשק לקיים מצוות שהזמן גרמא, ודווקא עם ברכה: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". אך איך ציוונו והיכן ציוונו? הרי אלו מצוות שהזמן גרמא שנשים פטורות. צריך לבדוק אם מותר לנשים לומר כן, כי זה לא פשוט כל כך.

פוסק רבנו תם: נשים יכולות לברך ברכת המצוות בשם ומלכות אף על פי שאינן  מחוייבות באופן פרטי. על פי דברי קודשו  של רבנו תם, מבעלי התוספות, שהוא בלי ספק בר סמכא גדול, נשים יכולות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא, אף על פי שמן הדין הן פטורות, ולברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו". זו חידה גדולה. מן הסתם אפשר לסמוך על רבנו תם, אלא שהדבר צריך ביאור.

הביאור קשור למה שאמרנו, למושג אשה במובן הכולל, הכלל-כללי. מעמד הר סיני שייך לקדושת ישראל, לכל כלל ישראל, כולל אנשים, נשים וטף, כולם. ערכה המיוחד של האשה שהיא כללית, - שעשני כרצונו – ומתוך כך אינה מחוייבת בחלק של פרטי מצוות. יחד עם זה מותר לה לקיים ולברך. הכיצד? מצד כלל קדושת התורה והמצוה בישראל. מצד שייכות התורה והמצוה לכלל ישראל, המקיפה את כולם, אנשים ונשים.

 

מתוך: הרב שלמה אבינר (עורך), שיחות הרב צבי יהודה; הבית היהודי, ירושלים [ללא ציון שנה], עמ' 50–53.