מחנכים באמונה - הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו)

נולד באלג'יר. בשנת 1943 התגייס לצבא "צרפת החופשית" ונפצע במהלך שירותו. לאחר מלחמת העולם השנייה היגר לצרפת והקים את תנועת הצופים היהודיים בצרפת. שם קיבל את הכינוי "מניטו" (Manitou = הרוח הגדולה). בשנת 1956 נסע לארץ והתוודע לרב צבי יהודה הכהן קוק ולאסכולה של מרכז הרב, דבר שיהווה נדבך נוסף ומכריע בהתפתחותו הרוחנית.

בעקבות מלחמת ששת הימים עלה הרב לארץ. חייו בארץ התמקדו בשלושה מישורים: מחויבות לחינוך, מחויבות לקהילה היהודית בצרפת וקשרים עם העולם הלא יהודי. במסגרת מחויבותו לחינוך ניהל בית ספר בנתניה ולאחר מכן – את הישיבה הספרדית "מתיבתא" בירושלים העתיקה. הוא ייסד וניהל בית מדרש ייחודי ברוח הציונות הדתית – "מעיינות". בשנת 1982 ייסד את "מרכז יאיר" בירושלים.

הרב שילב באישיותו פן של תלמיד חכם המושרש עמוק במקורות היהדות  יחד עם  ידע נרחב בעולם המחשבה הכללית והחשיבה המערבית. מבית אביו (הרב דוד אשכנזי שהיה רבה הראשי של אלג'יריה) היה נצר למשפחת מקובלים ספרדית וצאצא לאחד מתלמידי האר"י. מעולם יהדות אשכנז היו בין מורי דרכו מר יעקב גורדין זצ"ל, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל והרב שלמה בנימין אשלג זצ"ל. לצד לימודיו התורניים, הרב שילב לימודי פילוסופיה ואנתרופולוגיה בסורבון.

מצע עשיר זה היה הרקע לצמיחת תפיסתו התורנית המהפכנית. תורתו הציעה זווית ייחודית להבנת התורה, להבנת ההיסטוריה הלאומית והעולמית, ולהבנת המשכיות היהדות באמצעות חקירת תהליכי ההתחדשות מאברהם העברי, עם ישראל, דרך הזהות היהודית באלפיים שנות גלות, וכלה בזהות הישראלית. הרב אשכנזי הדגיש את חשיבות המעבר בימינו מיהודיות גלותית לישראליות לאומית, דרך ה"עבריות", בדומה לתרבות העברית שביקשה הציונות לחדש.‏‏ הבנת הזהות העברית המתחדשת בדורנו והוראתה הייתה בראש מעייניו ומשאת נפשו, והוא ראה בה את המפתח ההכרחי לאיחוד הגלויות.

עד לאחרונה מחשבתו נותרה עלומה לציבור דובר העברית כיוון שנמסרה רובה ככולה בצרפתית. לאחר פטירתו החלו תלמידיו ומכון מניטו לערוך ולפרסם ספרים מהגותו, והחלה התעניינות במחשבתו ובכתביו בקרב הציבור הישראלי. כמה מתלמידיו הקימו מסגרות של לימודי תורה על שמו, כגון בית המדרש הבין-תחומי "חמדת יהודה" בבקעת הירדן ומוסדות "נוצר חסד ליהודה" בירושלים.