עיונים בסידור התפילה - החזרת ספר תורה להיכל

 

 

דומה כי ניתן לראות בפעולת ההחזרה הרבה יותר מאשר פעולה אשר טיבה הוא רק בבחינת שימור. כאשר בוחנים את משמעותה של הפעולה על רקע הפסוקים מהתורה, אותם פסוקים שנבחרו להיאמר בבית הכנסת בעת הוצאת הספר ובעת השבתו להיכל, עולה כי יש בפעולת ההשבה מעין פעולת חידוש והתקדמות. הנאמר בהוצאה ובהחזרת ספר התורה להיכל הובא מפסוקי התורה שנאמרו בהקשר נסיעת מחנה ישראל ובתוכו הארון וכלי המשכן לכיוון ארץ ישראל, תוך עצירות – חניית המחנה: "ויהי בנסע הארֹן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך: ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" (במדבר י, לה–לו). הפסוק הראשון, "ויהי בנסוע...", נבחר להיאמר בעת הוצאת ספר התורה והוא מתאר יציאה למלחמה, והפסוק השני, בזמן השבתו להיכל, המתאר מצב רגיעה ושלום, "בשובה ונחת".  אמירת הפסוקים הנ"ל בהקשר לקריאת התורה שבמסגרת התפילה מבטאת יצירת זיקה בין השימוש בספר התורה לשם הקריאה בו בבית הכנסת בעת תפילת שחרית (כל שלושה ימים) או תפילת מנחה (בשבת, ביום הכיפורים ובתענית ציבור), ובין נסיעת הארון בנסוע מחנה ישראל. זיקה זו מלמדת על היות פעולת השימוש בספר פעולת שמשמעה הוא התקדמות, פעולה שתכליתה היא הגעה ליעד הנכסף, לארץ ישראל, כאשר פעולת החזרת הספר היא פעולה שמשמעה הפסקת הנסיעה, עצירה זמנית שבמסגרת תהליך הנסיעה וההתקדמות לעבר ארץ ישראל. עצירה זו אינה "פעולה פסיבית", הדואגת למצב הפסיבי, אלא בבחינת פעולה יוצרת, כלומר פעולה שנועדה ליצור מחדש את הקשר הקבוע בין עם ישראל לקב"ה, כפי העולה מהפסוק: "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל", לאמור, שכינה שורה בקרב עם ישראל בשובה ונחת, כביטוי לאידאל של מנוחה רוחנית של עם ישראל בחסות השכינה. מצב זה הלוא יתרחש ממילא בסופו של דבר באופן קבוע, כאשר עם ישראל ישכון לבטח בארץ ישראל ושכינה עמו וייתמו המסעות. המסעות הן למעשה הפעולות הזמניות ואילו המנוחה היא הקבועה. אילו החזרת ספר התורה להיכל הייתה רק בבחינת פעולה שתפקידה הוא "לסגור/להשלים" את תהליך השימוש בספר, פעולה שבאופייה היא טכנית או פסיבית, אזי לא היה כלל צורך ללוות אותה באמירה כל שהיא; לא היה נדרש לשלב אמירת פסוקים בכלל, ולא אמירת פסוקים הלקוחים מהתורה המתארים את שני המצבים שבהם מצוי מחנה ישראל במדבר בעת נסיעתו לארץ ישראל לאחר מתן תורה. נסיעה זו ביטאה את הנצחת השראת השכינה כהמשך למתן תורה שהיה אירוע חד-פעמי בהתגלות השכינה לעם ישראל. השימוש בפסוק השני בעת השבת הספר להיכל, "ובנחה יאמר..." מצביע אפוא על תהליך השקול בערכו ובחשיבותו לתהליך הוצאת הספר כביטוי להתקדמות בנסיעה, שכן צמד הפסוקים ("ויהי בנסוע...", "ובנחה...") מהווים מסגרת אחת, ואף יותר מכך: החזרת ספר התורה משקפת כאמור את המצב הסופי והאידאלי כפי שמבוטא בפסוקי החזרת הספר. 
חיזוק לרעיון זה של ראיית השבת הספר להיכל כפעולה בעלת "משמעות אקטיבית" מצוי באמירת פסוקי ההמשך לפסוק מהתורה, פסוקים הלקוחים מספר תהלים: "קומה ה' למנוחתך אתה וארון עזך. כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך" (תהלים קלב, ח–י), מזמור המבטא את הדאגה של דוד למקום קבע עבור השראת השכינה בעם ישראל, כנאמר בו לפני הפסוקים הנ"ל: 
שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב. אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער. נבואה למשכנותיו נשתחוה להדם רגליו (שם, א–ו).
וכנאמר לאחר הפסוקים הנ"ל: 
 נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך. אם ישמרו בניך בריתי ועדתי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. כי בחר ה' בציון אוה למושב לו. זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אותיה.  צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם: וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו: שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי: אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו (שם, יא–יח).
ברעיון הנ"ל יש כדי להוסיף ממד חשוב ומשמעותי לאמירת פסוקי השבת הספר להיכל. מדובר בהזדמנות של קהל המתפללים לחשוב, עם תום הקריאה בתורה, על המצב האידאלי של עם ישראל ששורה בו השכינה ובכך לחזק את התודעה האמונית בדבר העתיד הגאולי. ראוי אם כך להתייחס להחזרת ספר התורה להיכל כפעולה של חיזוק הקשר עם הקב"ה במסגרת התחדשות והתקדמות בתהליך הגאולה כפי שמתואר במזמור תהלים הנ"ל (שממנו לקוחים פסוקי ההמשך לפסוק מהתורה), "שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי". יהי רצון שבזכות העצמת הכרה זו נזכה במהרה לגאולה, אמן!