מפת ארץ ישראל שצייר רש"י

עיון במפות מעלה שרש"י הצליח, מתוך לימוד הכתובים, לשחזר בצורה מרשימה את מפת ארץ ישראל. אכן, תיאורו של רש"י את גבולות הארץ תואם ברובו את המציאות כפי שאנו מכירים אותה היום, אולם את הארצות שבגבולה הדרומי של ארץ ישראל תיאר רש"י כך (במדבר לד, ג):

שלש ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל זו אצל זו: קצת ארץ מצרים, וארץ אדום כולה וארץ מואב כולה.

ארץ מצרים במקצוע דרומית מערבית, שנאמר בפרשה זו: מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה. ונחל מצרים היה מהלך על פני כל ארץ מצרים, שנאמר: מן השיחור אשר על פני מצרים (יהושע יג, ג). ומפסיק בין ארץ מצרים לארץ ישראל.

וארץ אדום אצלה לצד המזרח.

וארץ מואב אצל ארץ אדום בסוף הדרום למזרח.

וכשיצאו ישראל ממצרים, אם רצה המקום לקרב את כניסתם לארץ היה מעבירם את הנילוס לצד צפון ובאין לארץ ישראל, ולא עשה כן, וזהו שנאמר: ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים (שמות יג, יז), שהם יושבים על הים במערבה של ארץ כנען, כענין שנאמר בפלשתים: יושבי חבל הים גוי כרתים (צפניה ב, ה). ולא נחם אותו הדרך אלא הסיבן והוציאם דרך דרומה אל המדבר.

לדעת רש"י בגבולה הדרומי של הארץ נמצאות הארצות: מואב, אדום ומצרים, כך:

אכן כך צייר רש"י במפה (איור מספר 1) בשינויים קלים, את גבולה הדרומי של ארץ ישראל, כשהוא ממקם את מואב ואדום בדרומה של ארץ ישראל ולא במזרחה, וכן את נחל מצרים הוא מזהה עם הנילוס. על פי דברי רש"י הנילוס זורם ממזרח למערב, ולא מדרום לצפון, והוא הגבול שבין ארץ ישראל למצרים.

את הסיבה לטעות זו מוצא בצלאל נרקיס בכך שמקורותיו של רש"י היו הפסוקים בתנ"ך ודברי חכמים בתלמוד בלבד, ומתוכם לא יכול היה רש"י לדעת שהים הגדול יוצר מעין ברך וחופיו פונים מערבה, כך שהוא יכול להיות הן גבולה המערבי של ארץ ישראל הן גבולה הצפוני של ארץ מצרים. כך הוא כותב:[2]

במפה הראשונה (איור מספר 1) נראה ה"נילוס" כגבולה הדרומי של ארץ כנען, וניצב על "הים הגדול" שהוא הגבול המערבי. כפי שיתברר להלן, נובע הדבר המסתמכות מוחלטת על הכתובים להבנת הצורה, ועל אי ידיעתו של רש"י, שאיזור הים התיכון, שאליו נשפך הנילוס, נמתח בקו מזרח מערב, ואי הבנתו שהנילוס זורם מדרום לצפון. במפה השנייה (איור מספר 2) אין הנילוס מופיע כלל, ובמקומו נראה 'נחל מצרים' המתואר במקביל לים הגדול – גם זאת כנראה מתוך אי ידיעת צורתו של הים התיכון, שחופיו יוצרים ברך ומהווים גבול מערבי לארץ ישראל, אך גבול צפוני למצרים. גם היא מסתמכת בעיקר על הכתוב בתורה ועל הנאמר בתלמוד.

על דבריו האחרונים של נרקיס, שרש"י לא שם לב לעובדה שחופיו של הים הגדול פונים מערבה, ובכך הופך הים הגדול מגבול מערבי לארץ ישראל לגבול צפוני למצרים, יש להעיר, שבמפה עצמה, וכן בפירוש רש"י לבמדבר לד, ג (שהובא לעיל), דווקא מצוינת פנייתו של הים מערבה. רש"י הדגיש כי רק מקצת מארץ מצרים נמצא בדרומה של ארץ ישראל, ואילו חלקה השני מתפרש מערבה, כפי שהדבר מודגש במפה, שמצויר בה "מקצת מצרים" דרומית לים הגדול.

מה הביא אפוא את רש"י למקם את הנילוס כנשפך לים הגדול מצד מזרח ולא מצד דרום?

בנימין זאב קדר[3] הצביע על כך שבמפות רבות, מתקופת רש"י וקודם לו, מצויר הנילוס כזורם ממזרח למערב. נביא אחת מהדוגמאות המצויות במאמרו של קדר,[4] של מפה המופיעה בכתב יד שהועתק בשנת 1086 ונמצא במוזאון ארמון  טופקפי, איסטנבול. מספרו 3346A:

 [1]         רש"י על התורה, מהדורת אברהם ברלינר, ברלין תרכ"ז, במדבר לד, ג, הערה ה, עמ' 300.

[2]         עלון פרשת השבוע שבת בשבתו, פרשת מסעי, תשס"א.

[3]         ז' וילנאי, המפה העברית של ארץ ישראל, ירושלים 1968, עמ' 5.

[4]         א' שילר (עורך), ספר זאב וילנאי, ירושלים תשמ"ד, עמ' 435–439.

[5]         ראשונים ואחרונים, מחקרים בתולדות ישראל מוגשים לאברהם גרוסמן, מרכז זלמן שזר, ירושלים תש"ע, עמ' 111–128. וראו עוד: א' גרוסמן וב"ז קדר, "מפות ארץ ישראל שצייר רש"י ןמשמעותן ההיסטורית", איגרת, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 25 (כסלו תשס"ד), עמ' 26–29; י' עפר, "מפות ארץ ישראל בפירוש רש"י לתורה – ומעמדו של כתב יד לייפציג 1", תרביץ, עו, ג–ד (תשס"ז), עמ' 435–443;  ד' שניאור, "ערכה של מפת תחומי ארץ ישראל בפירוש רש"י בכ"י פריז 155", תרביץ, עח, ג (תשס"ט), עמ' 371–381.

[6]             נרקיס (לעיל הערה 5).

[7]         קדר (לעיל הערה 6), עמ' 123 ואילך.

[8]         שם, עמ' 127.