חדש על המדף

"ספר לדרך טעמי המצוות", ולא - "ספר טעמי המצוות". והיינו שמגמת החיבור הנוכחי היא לנסות לברר בס"ד את הדרכים השונות בהבנת טעמי המצוות שראשי המדברים בעניין זה הם הרמב"ם - ובית מדרשו, והמהר"ל - ובית מדרשו. והנה מקובל להעמיד את גישת הרמב"ם לעומת גישת המהר"ל ולקבוע שהראשונה יסודה בפילוסופיה שכלתנית ואילו האחרונה - בתורת הנסתר. אולם על אף כי נכון הוא שהגות המהר"ל היא כולה על פי "דרך האמת", מוצדק לומר שדרך הרמב"ם, על כל פנים בעניין טעמי המצוות, היא מורכבת יותר. והיינו שגם בשיטת הרמב"ם משתלבים "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיוֹת כָּסֶף" כך שהשכלתני והטרנסצנדנטלי, הנגלה והנסתר משלימים זה את זה בצורה ההדוקה ביותר.

אולם ברור שלא הרי גישת הרמב"ם כגישת המהר"ל בטעמי המצוות, ולכן השתדלנו לבסס שלעומת הרמב"ם והנמשכים אחריו המנסים למצוא במצוות ערך מוסרי - אנושי, דעת המהר"ל היא שאין המצווה זולת "שכל אלהי", וזה לרבות המצוות, כדוגמת כיבוד אב ואם, שהשכל האנושי מחייב אותן.

הגישה הטיפולית 'לחיות ADHD 'המתוארת בספר, מדגישה את הצורך לפרק את המושג ADHD למרכיביו הרבים והמגוונים, כדי להבין ולזהות את הפערים והקשיים הכרוכים בו. לימוד מעמיק והדרגתי מסייע לייצר שינוי בעולמו הרגשי של אדם עם ADHD, ומאפשר צמיחה, העצמה והגשמה עצמית.
ילד/ה או אדם עם ADHD ,הורה, בן/בת זוג, מורה, מטפל/ת, מדריך/ה או מאמן/ת, לומדים להכיר את שלל המאפיינים, ולדבר בשפה חדשה, חיובית ומדויקת — 'שפת ההגשמ"ה'. שפה זו משתלבת בכל מפגש ובכל שיחה. באמצעותה לומד האדם להגביר מודעות, להבין את עצמו, ובעיקר לתקשר ולהסביר את עצמו. כך ירגיש שלם ובריא בנפשו.
לאורך הספר משולבים דוגמאות ודימויים רבים, התורמים ליצירת בסיס ידע רחב, להבנה וליישום.

"אני לא יודע בכלל עד כמה הלקויות שלהם ראשוניות ועד כמה הן צמחו באווירת הבית של אבא כזה" (מ', אב).

המרכיב הגנטי, אכן, דומיננטי בתסמונות השונות של ליקויי למידה והפרעות קשב. האם יש בעובדה זו כדי לעזור לילד שירש אותן מהוריו? האם ניסיונו והבנתו של ההורה הלקוי מקלה עליו ועל ילדו את ההתמודדות עם הקשיים? לכאורה התשובה החד משמעית לשאלה זו אמורה להיות חיובית, אלא שלא כך נשמעות תגובותיהם של ההורים והילדים המרואיינים בצוותא במחקר זה. מסתבר שתמונת המראה הבין-דורית מורכבת מאוד מבחינת רכיביה הרגשיים וההתנהגותיים ומבחינת הדינמיקה הסבוכה הנוצרת בהשפעתה.

כאבו של ההורה האומר "כשזה נוגע בילד שלי קשה לי מאוד. יש משהו בחווייה הזאת שמצית בי סערות קשות" (מ', אב), ותיאורו של הילד – "אני עם אבא זה כשתסכול פוגש תסכול" (נ"ב, בן), מבטאים מצבים בעייתיים הדורשים התערבות מנחה ותומכת.

מקום חשוב נודע לתפיסת החיים הטובים, השמחה, היופי, האופטימיות, התקווה, הן בעצבנו את חיינו, הן בהתמודדותנו עם קשייים ומצוקות, הן באיזוננו הנפשי, הן בהעשרת חויותינו ומעורבותנו בחיים, הן בעבודתנו על עצמנו ובתרגמנו חלומתינו למציאות.

בפרקים השונים של הספר אבחן את ההיבטים הפילוסופיים, הפסיכולוגיים, החווייתיים והיצירתיים של תחומים אלה; אציע כלים טיפוליים למצוא את השלווה בתוכנו ולגלות את ההנאה ולא לפחד לגעת בה, לחוות את השמחה ולהגשים חלומות.

מכאן הספר אינו רק הגותי-תיאורטי, אלא שואף להיות מיתרגם למציאות; להציע תבחינים ושאלונים; ציור מפות חיים; כלים מעשיים ודרכי הפעלתם; בחינות שיטתיות ודרכים לפירושן; הדגמות מהחיים והספרות, שיתוף בלמידתנו את עצמנו ובבחירתנו דרכים לחתירתנו אל החיים הטובים.

הסינותרפיה עושה שימוש בסרטים ככלי טיפולי כחלק מפסיכותרפיה ומסייעת לעיבודן הרגשי של חוויות השכול והאובדן. המרחב הסינותרפי, המתאפיין במעבר בין הטיפול הקלאסי־הדיאדי לטריאדי, צמח בהדרגה מתוך הקליניקה. מצבי שכול ואובדן מלוּוים לעתים קרובות בחוויות שלא ניתן לתקשרן במילים, ולנוכח החלל שנפער, עלה הצורך להשתמש בכלי נוסף – בשילוב שיחות, על מנת לסייע להמשיג את החוויה ולראותה באור חדש. הסרט מוסיף ממד אוניברסלי לסבל הפרטי ומחזק את התחושה שאינך בודד, וכך לבדידות יש הד וקול נוסף. בשיטה זו נוצרת דיאלקטיקה בין המציאות לבין הדמיון, המפגישה את המטופל באופן עקיף עם תכנים כואבים וקשים בחייו כך שיוכל לעבדם בהמשך, במהלך הטיפול, ולכונן משמעות חדשה בחייו.

אמנם פותחו לא מעט תאוריות להתמודדות עם שכול ואובדן, אבל אף אחת מהן לא הכניסה לחדר הטיפולים את הסרט. הסינותרפיה כמגלמת את הפרגמטיזם באמצעות ה"שלישי", שנציגיו באים מן התחום הקליני־פסיכואנליטי והחווייתי־פילוסופי, מובילה את האדם לבחור בְּחיים בעלי משמעות גם אחרי האובדן, ומסייעת לעוסקים בטיפול נפשי לאמצהּ לחיקם.

"כבר אז הבנו כי לא די בזעקה, יש למצוא צורה לזעקה, שאם לא

כן תישמע כטירוף, או חמור יותר – כזיוף". (אהרן אפלפלד)

במהלך המאה ה-20, בעיקר בעקבות השואה, הפך מעשה העדות למרכיב מרכזי בגיבושם של הזיכרון הקולקטיבי ושל האחריות המוסרית לזיכרון זה. ספר זה דן באותה הזעקה שהזכיר אפלפלד בציטוט לעיל. במרכזו דיון בטיבה של העדות הפואטית, השונה באופייה מעדויות אחרות. כפל פנים חבוי בעדות זו, המאפשר לה לבטא את רגע השבירה, ובה בעת להבנות את השפה השבורה ולתכּן באמצעותה מציאות חדשה. העדות הפואטית יכולה להכיל את מה שלא ייאמן ואת מה שאינו ניתן לייצוג, לגעת בחומר הרוטט של החוויה האסונית ולדבר אותו. הספר עוסק בסוגיות של ייצוג הטראומה בשפה הפואטית ובאסטרטגיות פואטיות שונות שמתוכן מבצבצים מבנים שונים של מגנונים נפשיים, ודן בהרחבה בטקסטים של שלושה יוצרים: אהרן אפלפלד, ק. צטניק ופרימו לוי. בכל אחד מהפרקים נבחן הסגנון הייחודי של הכותב וכן אסטרטגיות ההגנה הטקסטואליות-פואטיות שלו.

הספר סדר בסידור מציע למתפלל ולקורא הסקרן מידע רב, המבוסס על מקורות ראשוניים, פרשנים מסורתיים ומחקרים עכשוויים. הספר מעשיר את הידע על נוסחי התפילות ומקורותיהם, על ההקשרים ההיסטוריים של התפילות, על מקורות לשוניים ועל סדר התפילות בסידור.
לאחר מבוא רחב יריעה עוסק הספר בפרקי התפילה בימי החול, בקריאת התורה, בתפילות השבת והמועדים, ומפרט על הקדיש, על תפילת הדרך ועל תפילות המלוות שמחות בימים מיוחדים כמו חתונה וברית מילה, הגדה של פסח ועוד.
הספר מתאים ללימוד ועיון עצמי אך לא פחות מכך, גם ללימוד בחברותא או בקבוצות לימוד. הוא מבקש לתת מענה לצרכים של מגוון קבוצות לומדות – בתי כנסת, בתי מדרש, מורים ומורות, דרשנים, סמינרים, מכינות, ישיבות, בתי ספר, וכדומה – וזאת במטרה לקדם ולעודד את לימוד התפילה בציבור הרחב.
התפילה היא תורה ולימוד היא צריכה.
תפילתנו היא כי הספר ישמש ספר יסוד בלימוד על־אודות התפילה, לימוד אשר יהפוך לחלק בלתי נפרד מלוח הזמנים של השיעורים הקבועים.

בשנים האחרונות יצאה תורת החסידות מעולמה המסורתי אל המרחב הישראלי, ורבים מצאו בה מענה לשאלותיהם הקיומיות והרוחניות. ספרי חסידות החלו נלמדים בשיעורים ובקבוצות מגוונות ואט־אט הפכו לחלק מארון הספרים היהודי־ישראלי. אחד מספרי היסוד בתורת החסידות בכלל ובתורתה של חסידות חב"ד בפרט הוא ספר התניא מאת רבי שניאור זלמן מלאדי, המכונה ׳האדמו"ר הזקן׳.
הרב שג"ר, מגדולי הרבנים וההוגים בדור האחרון, עסק רבות בספר התניא ולימד אותו בקביעות במסגרות לימודיות שונות. כדרכו הציע הרב בשיעוריו פרשנות עכשווית וקיומית לחיבור יסודי זה. דמותו של ׳הבינוני׳, גיבור החלק הראשון של הספר, משמשת לדידו מודל לאדם הקרוע בין עולמות הקודש והחול, המחפש אחר האמת הדתית הפנימית של חייו אך חש כי אין היא נגישה לו.
בשיעוריו מעניק הרב שג"ר משמעות מחודשת למונחי יסוד חב"דיים דוגמת ביטול היש, השתוות, כוונה, 'אהבת עולם', ו'מלוא כל הארץ כבודו'. פרשנותו לספר התניא פותחת צוהר למשנתו שלו בנושאים יסודיים דוגמת תורת הנפש, אמונה וספק, האדם ויחסיו עם הזולת, תפילה ולימוד תורה; זאת תוך עיון והשוואה לגדולי הראשונים, להוגים חסידיים אחרים, לתורתם של בעלי המוסר ושל הראי"ה קוק, וליצירתם של הוגים יהודים ושל פילוסופים מודרנים ופוסטמודרנים.

"על הספקטרום" משנה מן היסוד את השיח המקובל על אוטיזם ומציע תיאור מקיף ופורץ דרך של התסמונת, שמרבים לדבר עליה אך מבינים אותה רק מעט. סילברמן מתאר שינויים נרחבים באבחון של אוטיזם בעשרות השנים האחרונות, וחושף את ההצטברות ההרסנית של כוחות חברתיים שהובילו לעלייה הפתאומית בכמות האבחונים באוטיזם בשנות התשעים. הוא מראה כיצד סטריאוטיפים מזיקים של אנשים אוטיסטים מונעים מן התרבות שלנו לממש את מלוא הפוטנציאל הדינמי שלה ומצביע על כך שכמה מן התגליות והחידושים הנועזים והמתקדמים ביותר בעולם המדע הם פרי מאמציהם של אנשים בספקטרום - אנשים שניחנים לעיתים קרובות בזיכרון מופלא לעובדות ולנתונים, באינטליגנציה גבוהה שאינה נקלטת במבחני מנת משכל, ובכושר להתמקד פרקי זמן ארוכים במטלות המנצלות את הכישרונות הטבעיים שלהם. "על הספקטרום", הנפרשׂ בקצב של ספר מתח, מציג את סיפורם המרתק של ליאו קאנר ושל הנס אספרגר, חלוצי המחקר שהגדירו את תחומו והיקפו של האוטיזם באופנים שונים בתכלית; את ההורים שהתעקשו על זכות ילדיהם לחינוך בתקופה של ליקוי מאורות, שבה הואשמו לשווא כי הם שגרמו לאוטיזם של ילדיהם; ואת האנשים האוטיסטים עצמם, המתאגדים כעת ועומדים על זכותם ליחס אנושי ולכבוד. הספר גם מתווה לחברה נתיב לעֵבר עולם שבו אנשים עם הבדלי למידה ייהנו מגישה למשאבים הנחוצים להם כדי לחיות חיים מאושרים יותר, בריאים יותר, בטוחים יותר ומשמעותיים יותר.