שמעתין 176-4

הוראת נביאים אחרונים היא משימה מורכבת בהוראת התנ"ך. הקשיים הבולטים בהוראת נביאים אחרונים קשורים לסגנון הנבואות ולתוכנן. הנבואות כתובות על הרוב בלשון שירית וציורית, היוצרת קשיי תחביר ולשון. אוצר המילים והצורות הלשוניות חריגות בהשוואה ללשון הסיפור המקראי, וכתוצאה מכך תוכן הנבואות לא ברור, משתמע לכמה פנים, וללומד נראה פעמים רבות שהנביא חוזר על דבריו.

 

 

 אם נשאל תלמידים מה ירמיהו/ישעיהו/יחזקאל/עמוס טענו נקבל בדרך כלל תשובה זהה: עם ישראל חייב לחזור בתשובה (להפסיק לעבוד ע"ז/להפסיק את מעשיו הרעים) – ולא, יהיו חורבן וגלות. קשיי השפה והלשון והתוכן החוזר (לכאורה) על עצמו, שעל הרוב איננו נראה רלוונטי (הלא אנו כבר לא עובדים ע"ז) יוצרים שעמום וחוסר רצון להעמיק בדברי הנביאים.

 

 

 

 

​

   נחמה לייבוביץ[1] הציגה במספר מאמרים היבטים שונים בהם ניתן להעשיר את הוראת פרקי נביאים אחרונים, שהבולט בכולם הוא שימוש בפרשנות. בפועל, שימוש כזה עשוי להתווסף לקשיי האוריינות והתוכן שציינו לעיל. בנוסף לקשיים אלו צריך המורה להתמודד עם קשיי האוריינות של טקסטים פרשניים, ולכן קשה להמליץ על שימוש בפרשנות ככלי מרכזי בהתמודדות עם פרקי הנבואה. להערכתנו יש לראות את השימוש בפרשנות ככלי עזר הכרחי, אם כי השימוש בו צריך להיות מצומצם יחסית לפרקי הלימוד בתורה. במאמר זה נעמוד על מספר קווים נוספים להתמודדות עם קשיי ההוראה בפרקים אלו ונדגים זאת בעזרת דוגמאות מפרקי הלימוד בספר ישעיה.

 

א. התמודדות עם קשיי השפה והלשון ופענוח דברי הנבואה.

א. 1. התמודדות עקרונית

ברמה העקרונית המורה אמור ללמד את התלמידים שלשון הנביאים שונה מהותית מלשון הסיפור והציווי המקראיים. תפקידו של הנביא הוא לשכנע את העם והוא משתמש לשם כך בכל כישרונותיו הרטוריים. זאת כנראה הסיבה לכך שהנבואה כתובה על הרוב בלשון ציורית, שהיא משכנעת יותר מהלשון הסיפורית העניינית. כאשר ירמיהו מכנה את לשון האדם קשת וחץ ("וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר" [ירמיהו ט', ב], "חֵץ <שוחט!> שָׁחוּט לְשׁוֹנָם" [שם, ז]) הוא מבטא בכך את הרעיון שלכל אדם יש בפיו כלי נשק רבי עוצמה, בעזרתם הוא עלול לפגוע אנושות ברעהו. הדימויים חץ וקשת מתאימים אף למבנה האנטומי של הלשון האנושית ולא בכדי בחר דווקא בהם הנביא. באופן דומה בחרו הנביאים להשתמש בכלי המחשה מן הריאליה של עולם השומעים (כמו ישעיהו הנביא, הפונה ליושבי יהודה ודן עמם על גידול כרם, בפרק ה'). הלשון הציורית היא למעשה כלי המחשה רב עוצמה, מעין מראה עיניים, לתכני הנבואה. גם החזרות, הבאות לידי ביטוי במבנה התקבולות המאפיין את לשון הנביאים, הם כלים רטוריים שבאים לחדד ולהדגיש את המסרים החשובים של הנבואה. השימוש במבנים תחביריים חריגים, כמו מקרא מסורס, פסוקים שחלקים תחביריים לכאורה חסרים בהם, הם כלים רטוריים המבטאים את העוצמה, ובעיקר את הרגש העז בו הנאומים נאמרו. במצב של התרגשות שפת האדם מאופיינת בלשון קטועה ובחזרות.

   עקרון נוסף שחשוב להעיר עליו תוך כדי הלימוד הוא הפרשנות ללשון הציורית. פרשני המקרא הקלאסיים נחלקו בשאלה כיצד להתייחס ללשון הציורית. הרמב"ם טען שדברי הנביאים הכתובים בלשון ציורית משמעותם אליגורית ומטפורית בלבד, כמו בדבריו בנוגע לנבואת ישעיהו: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ" (ישעיהו י"א, ו):

"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה שנאמר בישעיה 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ' (ישעיהו י"א, ו) משל וחידה. ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר, שנאמר 'זאב ערבות ישדדם  ונמר שוקד על עריהם' (ירמיהו ה', ו). ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל, שנאמר 'ואריה כבקר יאכל תבן' (ישעיהו י"א, ז). וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים, ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל, ומה ענין רמזו בהן".  (רמב"ם, הלכות מלכים פרק י"ב, הלכה א)

בדרך דומה פרשו פרשני מקרא רבים את דברי הנביאים. לעומתם, קיימת אסכולה לפיה חלק ניכר מדברי הנבואה יש לפרש כמשמעם והציור אינו אלא בבואה למציאות ריאלית. כך טען כבר רס"ג בנוגע להבטחות החורגות מן הטבע בדברי ישעיהו על הגאולה: "אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה. אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם" (ישעיהו ל"ה, ה-ו). לפי רס"ג דברי ישעיה מתייחסים לשלב של תחיית המתים בו ירפא ד' את מומי האדם:

ואומר, שיחיה תחילה במום ההוא עד שיכירוהו בני אדם שהוא הוא, ואחר כן ירפאהו הבורא ותהיה אות גמורה, כמ"ש רז"ל "עומדין במומן ואחר כך מתרפאין' (בבלי סנהדרין, צא ע"ב), ועל כן הקדים 'אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא'. וכבר אמרו 'אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשיםתפתחנה, אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם' (ישעיה ל"ה, ה-ו). 

(רס"ג, אמונות ודעות, מאמר ז)

ובדומה פירש רמב"ן את דברי ישעיהו "וגר זאב עם כבש" כמשמעם ולא כציור בלבד, בפירושו לתורה:

'והשבתי חיה רעה מן הארץ' (ויקרא כ"ו, ו) - על דעת ר' יהודה שאמר 'מעבירן מן העולם' (תורת כהנים פרק ב, א), הוא כפשוטו שלא יבואו חיות רעות בארצם, כי בהיות השבע  וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבאנה חיות בישוב. ועל דעת רבי שמעון שאמר 'משביתן שלא יזיקו' (שם) יאמר והשבתי רעת החיות מן  הארץ.

והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון אין חיה ורמש ממית אדם, וכמו  שאמרו 'אין ערוד ממית אלא חטא ממית' (בבלי ברכות לג ע"א). וזה שאמר הכתוב 'ושעשע יונק על חור פתן' (ישעיהו י"א, ח), וכן 'ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן' (שם, ז). כי לא היה הטרף בחיות הרעות, רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו, כידוע כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר. וכן אמר הכתוב 'וילמד לטרוף טרף אדם אכל' (יחזקאל י"ט, ג).

והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה דכתיב 'ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה' (בראשית א', ל), ואמר הכתוב 'ויהי כן' (שם), כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד. ואחר כך למדו הטרף פני החטא הממית כאשר פירשתי. וכשהותר שחיטת בעלי החיים לבני נח אחרי המבול והזהיר על האדם 'ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו' את נפש האדם' (שם ט', ה), ולא  נפש חיה מיד חיה בחברתה, נשארו על מנהגם לטרוף. ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם  בעת יצירתם, וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (רמב"ן, ויקרא כ"ו, ו)

השאלה הפרשנית הזאת קשורה גם לשאלה המהותית מה יהיו פני העולם בזמן הגאולה בשלביה השונים. האם יהיה שינוי בחוקי הטבע, או שעולם כמנהגו נוהג.[2]

 

א. 2. התמודדות דידקטית

ברמה הדידקטית קיימים מספר פתרונות להתמודדות עם קשיי השפה והלשון. החשוב מכולם הוא שיפור הקריאה של התלמידים. קיימות מספר סיבות לריחוק בין התלמידים ללשון המקראית, שחלק מהן קשורות לדרך בה נרכשה הקריאה בכתות היסוד, ללא תשומת לב מירבית לניקוד ולסמני הטקסט.[3] את שיפור הקריאה ניתן להשיג במספר דרכים: שחזור הידע של התלמידים בנוגע לניקוד תוך שיתוף פעולה עם מורי השפה (לשון וספרות); קריאה מוטעמת ומדויקת של הכתובים על ידי המורה, שיתכונן לכך לפני השיעור, ועל ידי תלמידים, שיתכוננו להקראה כחלק משיעורי בית ויקבלו ציון על ההקראה; חזרה מספר פעמים בשיעור על ההקראה ומתוך כך יחדיר המורה לתלמידיו את ההכרה בדבר ערכם של הכתובים עצמם;[4] בונוסים לתלמידים שילמדו בע"פ פסוקים נבחרים ועוד.

 

פתרון נוסף הוא העמדת נאומי הנביאים בעזרת מחשב – העמדה כזו תוך שימוש בהזחות, בהדגשות ובצבעים, תאפשר להדגיש את המילים המנחות, המבטאות את הרעיונות המרכזיים של הנבואה.

לדוגמה, בישעיהו פרק ב':

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'.

כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ. וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו. וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו. [רמזים למצוות המלך]

וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם. בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ. עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת

עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל.

וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים          וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן.

וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים                וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת.

וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ                                וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה.

וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ                              וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה.

וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.

וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף. וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ.בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים. לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹבְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא. (ישעיהו ב', ה-כב)

 

עימוד במחשב עשוי גם להאיר את המבנה הרטורי של הנבואה ולעזור לפענח את מהלך הנאום. לדוגמה בישעיהו פרק ה' בנבואת ה"הוי":

הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם [החטא: הסגת גבול רעהו] וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. בְּאָזְנָי ה' צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב.

כִּי עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי כֶרֶם יַעֲשׂוּ בַּת אֶחָת וְזֶרַע חֹמֶר יַעֲשֶׂה אֵיפָה. [העונש: מידה כנגד מידה]

[מכאן מתארת הנבואה את אורח החיים המוביל לחטא, הנהנתנות]

הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם.

וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ.

לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא.[העונש מידה כנגד מידה]

לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ.

וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה. [תהליך התיקון מחייב להגיע למצב שגאוות האדם תושפל] וַיִּגְבַּהּ ה' צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה.

וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם וְחָרְבוֹת מֵחִים גָּרִים יֹאכֵלוּ.

[מכאן ואילך התבוננות מעמיקה בשורשי החטא – בבעיות העומק]

הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה.

הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה.

הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר.

הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים.

הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר.

מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ.

לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת ה' צְבָאוֹת וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ. עַל כֵּן חָרָה אַף ה' בְּעַמּוֹ וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. (ישעיהו ה', ח-כה)

הנבואה בנויה מרשימה של "הוי" המבטאים את ההתבוננות המעמיקה של הנבואה במצב החברה. בתחילת הנבואה הנביא מציין את החטא הנראה לעין, הסגת גבול רעהו, שהיא פגיעה אנושה ברכוש הזולת. לאחר מכן הוא עובר לעיין באורח החיים המוביל ומדרדר את האדם לחטא זה: "מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם". בהמשך, מתאר הנביא את השורשים של אורח החיים הבעייתי - מדובר בבעיות עומק בתודעה של האדם, שכל תפיסת עולמו שגויה, מערכת הערכים שלו הפוכה ממערכת החיים של התורה: "הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע" וגיבורים בעיניהם הם אנשים המסוגלים להרבות בשתיית יין. לתלמידים חלשים ניתן להוסיף לעימוד במחשב גם תרמילון עזר לדברי הנבואה על מנת להקל על הבנתם.

 

עיסוק במיומנויות למידה עשוי להקנות ללומדים כלים חשובים להבנה ולפענוח של הכתובים. לדוגמה, עיסוק בלשון הציורית מלמד את הקורא שיש כתובים במקרא, בפרט בנבואה, אותם יש לפענח כביטויים רטוריים כמטפורות ולא על פי משמעותם המילולית הפשוטה. גם היכולת להיעזר בתרגום, בטעמי המקרא, או בפרשני המקרא מאפשרת לתלמיד להתמודד עם קשיי השפה. חשוב שהמורה ימפה בתוך הפרקים מספר מיומנויות (לפחות אחת בכל פרק). לדוגמה נציע בספר ישעיהו את המיפוי הבא:

·         משל ונמשל: בפרק ה' (משל הכרם)

·         לשון ציורית (אמצעי שכנוע רטוריים) – הגזמות, דימוים, ציורים, שימוש במטפורה: בפרק א' ("אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"), בפרק ז' ("משני זנבות האודים העשנים", "ישרק ה' לזבוב [...] ולדבורה אשר בארץ אשור"), בפרק ח' ("מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור")

·         מוטיב ומילה מנחה: בפרק ב' ("ושח רום אנשים"), בפרק מ' ("קול").

·         שימוש בטעמי מקרא: בפרק א' ("כמעט כסדום"), בפרק ו' ("ממעל לו") ובפרק מ' ("קול קורא במדבר").

·         ניגודיות:  בפרק א' – תפיסת המצוות בין אדם לחברו בניגוד ליחס למצוות בין אדם למקום; פרק ב', א-ד (החזון) מול פרק א' (המציאות); פרק ו' – מראה השכינה בניגוד לתחושת הטומאה של הנביא ("עם טמא שפתים"); פרק י' מלכות אשור (שלטון הרשע) בניגוד לפרק י"א – ההנהגה האידיאלית (מלך המשיח); פרק מ' (האמונה בה' לעומת האמונה באלילות – העצמת הניגודיות על ידי שימוש בשאלות רטוריות); פרק נ"ח (הצום הרצוי מול הצום המצוי).

·         סינתזה של מקורות: הקונוטציה לתורה בפרק ב' ("ותמלא ארצו כסף וזהב" מול "לא ירבה לו כסף וזהב"); קונוטציה לדמויות מקראיות בפרק ב' ("תרשיש" – שלמה, "מגדל גבוה" – עוזיהו); פרק ו' – "השמן לב העם הזה" בניגוד לבחירה החופשית שבתורה (דברים ל' "ראה נתתי לפניך את החיים"); פרק ז' "לא אנסה את ה'" לעומת הכתוב בדברים ו' "לא תנסו את ה'"; פרק י' הענשת האשורים על אף היותם שבט אפו של ה' כמו בבראשית ט"ו ("וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי"); השלמת הכתוב בישעיה על ידי הכתובים במלכים בפרקים ז', כ"ב, ל'-ל"א; דמותו וזהותו של עבד ה' (סינתזה בין פרקים מ"ב, מ"ד, נ"ג); ימות המשיח (סינתיזה בין פרקי הגאולה).

·         הבחנה עקרונית בין תפיסות פרשניות: פרשנות אליגורית-סימבולית (רמב"ם על "וגר זאב עם כבש" בהלכות מלכים) או פרשנות מילולית (רס"ג על ישעיהו ל"ה – ריפוי בעלי המומים לעתיד לבוא, ורמב"ן).

 

ב. התמודדות עם קשיים הקשורים לתוכן הנבואות.

ב. 1. התמודדות עקרונית

ברמה העקרונית יש להתייחס לתפיסת עולמם של נביאי ישראל ולהראות את היחס בינה לבין הכתוב בתורה. יש מספר נבואות בהן התכנים של הנבואות מתנגשים לכאורה עם דברי הכתוב בתורה בעיקר בנושא היחס ל'מצוות הפולחן' – ביטול לכאורה של מצוות אלו (ביקורת על הבאת קרבנות [ירמיהו ז', ישעיהו א' ועוד], ביקורת על התפילה [ישעיהו א'], זלזול בצומות [ישעיהו נ"ח]) ומאידך, העדפה של המצוות בין אדם לחברו. מומלץ לעיין בספרו של הרב יששכר יעקובסון על הפטרות חזון המקרא בנוגע לנושא זה.

   כמו כן חשוב שהמורה יעמיק את הבנתו בעולם הנבואה המקראי ויתמצא בשאלות היסוד של הנבואה המקראית, כמו, מתי מתחילים 'נביאים אחרונים'; מהו ההבדל בין 'הנביאים האחרונים' לנביאים שקדמו להם (כמו אליהו ואלישע); האם כולם הבינו את דברי הנביא; האם כל דברי הנביא אמורים להתקיים; מתי נכתבו ספרי הנבואה; האם הנבואה הכתובה זהה לנבואה שנאמרה בפועל; האם לנביאים היה חלק ביצירת הנבואה; מהו החידוש בכל אחד מספרי הנבואה ועוד. ישנם תלמידים רבים המתעניינים בנושאים אלו והמורה נדרש להתמצא בהם.

 

 

ב. 2. התמודדות דידקטית

מבחינה דידקטית חשוב להציג בפני התלמידים את החידוש הקיים בכל יחידת נבואה בכדי להתמודד עם תחושת החזרה שיש בדברי הנביא. בכל יחידה ניתן למצוא חידוש תוכני, רעיוני, או לפחות סגנוני. למשל, פרקים ב', י"א בספר ישעיהו עוסקים בזמן הגאולה אבל כל אחד מהדגשים שונים - פרק ב' בישעיהו משרטט את השינויים שיתרחשו בעולם האנושי בזמן הגאולה – ביחסם של הגויים לאמונת ישראל (ב', א-ד), בטבע האדם, בגאוותו, באמונתו (שם, ה-כב), ואילו בפרק י"א, מתאר הנביא את מעשיה ואופייה של המנהיגות האידיאלית של ישראל בזמן הגאולה. כמו כן חשוב ללמד לפי יחידות נבואה ולא לפי פרקים שלמים. למשל, התוכחה של ישעיהו על מלך אשור, מתחילה בפרק י' רק מפסוק ה ואילך ("הוי אשור שבט אפי").

 

ג. התמודדות חינוכית

מבחינה חינוכית חשוב למפות תכנים רלוונטיים וערכים בתוך הטקסט הנלמד וללמד מתוך ההכרה שנבואה הוצרכה לדורות ומשוקעים בה תובנות הרלוונטיות לחיינו כיום. נדגים את המיפוי בספר ישעיהו.

• פרק א' – מקומן של המצוות בין אדם לחברו בעולמו של האדם הדתי
• פרק ב' – מה משחית את האדם? הון, כוח, שלטון; גאוות האדם
• פרק ה' – חזרה בתשובה נעשית מתוך שינוי עומק באורח החיים ובתודעה (נבואות "הוי")
• פרק ו' – גבולות הבחירה החופשית ("השמן לב העם הזה"); שליחות האדם בחייו
• פרקים י'-י"א – לדמותו של השלטון – שלטון הרשע (פרק י') מול השלטון הרצוי (פרק י"א)
• פרקים ל'-ל"א – איך לנהוג עם המעצמות, מדינה עצמאית או תלותית? ביטחון בה' והשתדלות – איפה הגבול?
• פרק ל"ה – שיבת ישראל לארצם כשלעצמה היא חלק מתהליך הגאולה
• פרקים מ"ב, נ"ב-נ"ג – התמודדות עם הידיעה שההיסטוריה של עם ישראל רצופה סבל / הויכוח עם הנצרות
• התמודדות בפער שבין החזון למציאות (כמעט בכל הפרקים)

  מיפוי מפורט נוסף של ערכים ורעיונות נמצא באתר האינטרנט של משרד החינוך ורצוי מאד לעיין בו.

 

 

ד. ארגון ההוראה[5]

ד. 1. רעיון מרכז לספר

על מנת לתכנן את הלמידה באופן כזה שיבואו לידי ביטוי מכלול הצרכים והרעיונות שהעלנו אנו מציעים להכין רציונל להוראת ספר. הרציונל יכלול למידה סביב רעיון מרכז, המבטא את אחד הרעיונות המרכזיים של הספר. כרעיון מרכז לספר ישעיהו נציע את הרעיון הבא: ההתמודדות בפער שבין החזון למציאות, כדלקמן:

בספר ישעיהו מוצג חזון אדיר לתיקון העולם במלכות שדי. חזון זה שורטט בתוך מציאות שרחוקה מאד מהגשמתו. הפער הזה בא לידי ביטוי כבר בהקדשת הנביא לשליחותו הנבואית בפרק ו'. ישעיהו מתאר לפנינו מצד אחד חזיון אדיר של התגלות: "וָאֶרְאֶה אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְדֹוָד צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" (ישעיהו ו', א-ד). מול חזון זה מביע הנביא את תחושת הריחוק העצום של המציאות בה הוא נמצא מן החזון הגדול: "וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב" (שם, ה). אם נעמיד את פרקי ההוראה סביב מוקד זה ניתן לארגן את הוראת הפרקים כך:

 

המציאות		החזון – תיקון המציאות
הקדשת הנביא
טמא שפתיים (ו')		ואראה את ה' ישב [...] רם ונישא (ו')
הקשר בין עם ישראל לא-לוהיו
הפולחן הדתי (א') גאוות המלכים והעשירים (ב') משפט הכרם (ה') הנהנתנות והפגיעה בין אדם לחברו (ה')		ימות המשיח (ב')
עם ישראל מול העמים
כניעתו של אחז (ז'-ח') חטאי מלך אשור (י') המרידות באשור (כ"ב, ל'-ל"א)		מלך המשיח (י"א-י"ב)
פרקי הנחמה
האמונה בע"ז (מ', מ"ד) סבלו של עבד ה' (מ"ב, נ"ג) הגלות (ל"ה, מ', נ"ב)		עקירת ע"ז (מ', מ"ד) התיקון במעמדו של עבד ה' (מ"ב, נ"ג) שיבת ישראל ואלוקיו ארצה (ל"ה, מ', נ"ב)

 

ד. 2. מושגי התוכן המרכזיים

סביב רעיון מרכזי (זה או אחר), ירכז המורה את מושגי התוכן הבולטים של הספר, על מנת שההוראה שלו תביא לידי ביטוי בכל מקרה (גם שהזמן המוקצב להוראה הוא קצר מאד), את מושגי הספר הבולטים. נציע רשימה כזו לספר ישעיהו:

{ הקדשת ישעיהו (וגבולות הבחירה החופשית על פי ההקדשה)

{  הפולחן הדתי (קרבנות, תפילה, צום)

{ משל הכרם

{ חטא הגאווה

{ אחרית הימים

{ מלך המשיח

{ היחס למעצמות (לאשור)

{ מסע סנחריב

{ מרד חזקיהו

{ עבד ה' (עם ישראל, הנביא, מלך המשיח)

{ המאבק בע"ז

{ שיבת ציון

 

ד. 3. ארגון ההוראה בטבלת הספק

מכאן ואילך ישבץ המורה בטבלת הספק את מושגי הספר, את המיומנויות השונות, ואת התכנים הפדגוגים שהעלה. נציג להלן שתי טבלאות כאלו, לכתות י'-י"ב, בנוגע לספר ישעיהו:

ד. 3. 1. תכנון עבור כתה י' (או י"א)

אם מלמדים את פרקי ישעיהו בכתות י'-י"א יש להתרכז בפרקים בהם נבחנים בבחינת הבגרות בסוף כתה י"א (שאלונים 2102 או 2106). בסוף כל שיעור יש להקדיש כ -  10 דקות לפתרון שאלה שנשאלה בבחינות בגרות על אותו פרק. קצב הלימוד – פרק בשיעור

שיעור	נושאים מרכזיים	מיומנויות	ערכים
העשרה	ספר יונה: ייחודו של הספר, התשובה, המושג 'כובש נבואתו' [נינוה בירת אשור כרקע לימי ישעיה]	תהליכים, השוואה לשמות (י"ג מידות של רחמים)	כוח התשובה
1	ההקדשה לנבואה פרק ו': ההתגלות והשליחות, "השמן לב העם" (רמב"ם מול רד"ק)	מידה כנגד מידה הרציונל לספר 'תעודת זהות' לנביא, ניגודיות	שליחות האדם גבולות הבחירה החופשית
2       3   4	הקשר בין עם ישראל לא-לוהיו פרק א': הבסיס הרעיוני לתוכחה מצוות 'הפולחן הדתי' (תפילה, קרבנות, חגים) מול מצוות בין אדם לחברו (משפט, רמאות, רצח) פרק ב',  א-ד': ימות המשיח - החזוןבניגוד לפרק א' -  המציאות פרק ה': משל הכרם - סיכום התוכחה ה', ח-כ: נבואת "הוי" הרחבת מעגל התוכחה - הסגת גבול, נהנתנות	דגם רטורי, מידה כנגד מידה, טעמי המקרא מילים מנחות מקרא מסורס משל ונמשל המבנה הרטורי בנבואות ה'הוי' משחק בצלילים	ערכן של מצוות בין אדם לחברו       גאוות האדם יחסי הון-שלטון תשובה כרוכה בשינוי עומק הנהנתנות ותוצאותיה
5   6       7-8	עם ישראל מול העמים פרקי  המציאות פרק ז', א-טו: ימי אחז והכנעה לאשור, האיסור לנסות את ה' פרק י': התוכחה על אשור - הגאווה וההגזמה, הגליה דו-סטרית, מסע סנחריב הצבא האשורי (ה', כו-ל) והפחד מפניו (י', כח-לב)   פרקים ל'-ל"א: המרידות באשורים תוך הישענות על עזרה מבחוץ (מרד הושע)	השוואה לספר מלכים ולדברים השוואה לבראשית ט"ו (רמב"ן "וגם את"), השוואה למלכים ב' י"ז שימוש במפה השוואה למלכים וספר דברי הימים, ייתור, תמונה	האיסור לנסות את ה' שלטון הרשע           עצמאות מדינית בטחון בה' מול השתדלות
9-10	פרקי החזון פרקים י"א-י"ב: מלך המשיח דמותו של מלך המשיח וימיו	תפיסות פרשניות שונות - הכתוב כמשמעו או כמטפורה	השלטון הרצוי (בניגוד לשלטון הרשע [בפרק י'])
11-13	שיעור הכנה למבחן מבחן על פרקי ישעיהו החזרת המבחן ודיון	דפדוף, סיכום, אימון בשאלות בגרות	יגעת ומצאת תאמין!

 

 

ד. 3. 2. תכנון עבור כתה י"ב

בכתה י"ב יש להתרכז בפרקי יחידה ב (בשאלונים 2103, 2212). בסוף כל שיעור יש להקדיש כ -  10 דקות לפתרון שאלה שנשאלה בבחינות בגרות על אותו פרק. קצב הלימוד – פרק בשיעור.

 

שיעור	נושאים מרכזיים	מיומנויות	ערכים
1	פרקי הנחמה והגאולה: מבוא. רקע היסטורי (קצר) - תוצאות מסע סנחריב (כיבוש והגליית ערי יהודה) ותחילת ימי מנשה כהקדמה לפרקי ישעיה האחרונים. מאפייני פרקי ישעיהו מפרק ל"ה ואילך	דפדוף במלכים ב'	נבואה הוצרכה לדורה ולדורות
2-1 3	נבואת הגאולה פרק ל"ה: חזרת ישראל לארץ פרק מ', א-יא: חזרת השכינה לארץ	לשון ציורית, תקבולות, פרשנות אליגורית מלים מנחות	שיבת ישראל לארצם כחלק מהגאולה
5-4	המאבק בע"ז (התמודדות עם המציאות) - פרק מ', יב-כו:, מ', כז-לא: הויכוח על הכוח ; פרק מ"ד: האבסורד בעשיית פסלי ע"ז	השוואה ניגודית אירוניה.	הכוח ההיסטורי של האומות כגורם אמוני
6	פרקי עבד ה': פרקים מ"ב, מ"ד, נ"ב, נ"ג - זהותו, תפקידיו, השינוי בגאולה	אימון בפרשנות וביסוסה	הסבל של ישראל לאורך ההיסטוריה הויכוח עם הנצרות
9-7	שיעור הכנה למבחן מבחן על פרקי ישעיהו החזרת המבחן ודיון	דפדוף, סיכום, אימון בשאלות בגרות	יגעת ומצאת תאמין!

 

*

להערכתנו היערכות מושכלת במספר תחומים, תוך מיפוי מרכיבי הפרקים (מושגים, מיומנויות, ערכים וכד') וארגון מוקפד שלהם, עשוי להועיל למורה בהתמודדות שלו לצמצם את הפער בין הרצוי למצוי במלאכת הוראת ספרי נביאים אחרונים בכלל וספר ישעיהו בפרט.

---

[1] כמו, נחמה לייבוביץ, "להוראת תנ"ך בכיתות גבוהות", מעינות: מאסף לענייני חינוך והוראה, א, ירושלים 1963, עמ' 44-34; הנ"ל, "הוראת הפטרת יום ב' של ראש-השנה (ירמיהו לא, א-יט)", מעינות: מאסף לענייני חינוך והוראה - ימים נוראים, א, ירושלים תשכ"ח, עמ' 170-145.

[2] ראו בהרחבה בתוך: רבקה רביב, "הנבואה כפשוטה או כתרגומה", שמעתין, 83 (תשמ"ו), עמ' 29-27

[3] ראו בפרק ג' של מאמרו הנוקב של דורון קורן, "מבקר ספרות לימד תנ"ך בחטיבת הביניים וחזר עם מסקנות עגומות", מוסף "הארץ" (12.6.09).

[4] בשיטת תלמוד תורה של הרב בארי ממליצים על הקראה של שלוש פעמים בשיעור על כל כתוב שנלמד.

[5] כדאי לקרוא את הדברים שנכתבו בנושא ארגון הוראת התנ"ך באתר משרד החינוך. הרב יששכר גואלמן שרטט עקרונות מנחים לארגון ההוראה בחט"ב ובחט"ע, בתוך:http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Tochniyot_Limudim/MikraMmd/AlYesodi/TichnunHoraa.htm. ומ' ירושלמי, עוסק בתכנון הוראת התנ"ך בבית הספר היסודי, בתוך:http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Tochniyot_Limudim/MikraMm....

 

קבצים להורדה:

הוראת נביאם אחרונים

מחבר:

רביב, רבקה