You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
לחצו כאן לדילוג לתוכן המרכזי בעמוד זה
תקופת הבחירות על הכפשותיה ולכלוכיה ההדדיים מגיעה אלינו בדיוק בתקופה שבה העם היהודי מנסה להתכסות באצטלה טהורה של טוב ומחילה, תקופת אלול וההכנות ליום הדין והחגים.
איך מתמרנים בין התחושות? על כך שוחחנו עם הרב יונה גודמן, מנהל חינוכי ברשת בני עקיבא וראש תחום חינוך במכללת אורות ישראל.
הרב גודמן סבור כי עצם קיומה של תחושה המזהה את הקוטביות שבין תחושת אלול לתחושת מערכת הבחירות היא כבר סימן טוב. "כשרוצים להיות באווירה של כמיהה, טוהר התחשבות ואהבת הזולת, וכל מודעה ברחוב וכל מסרון משדרים ההיפך, עצם המודעות היא השלב הראשון. השלב השני הוא שלא לתמרן בין השניים אלא אולי הפוך, להסתכל בחוץ ולומר מה אני לא רוצה להיות".
"לפעמים כשמעליבים אותי אני מחליט במקום להיעלב לחשוב מה לא לעשות לאחרים. כשמסתכלים בחוץ אפשר גם לחפש בפינצטה טיעונים ענייניים ואז המחלוקת טובה, אבל גם ללמוד איך לא להתנהל. כשכל צד מתאר את הצד השני כמפלצת היא מציאות בלתי אפשרית. בחירות מזכירה לנו שאנחנו בתקופת בחירות אישיות, לא רק בקלפי שזו מצווה גדולה, אלא איפה עוד אני נקרה לבחור כדי לבנות את העם המדינה והעולם כמדינה מתחשבת, קשובה ואוהבת וגם נאמנה לתורה".
ומה באשר לנוער? האם הגיוס של המפלגות את הנוער לסערת הקמפיינים וההשתתפות במערכת הבחירות אינה פוגמת ופוגעת בו? הרב גודמן מפתיע ומספר כי בניגוד למה שאולי נדמה, הנוער שאותו הוא פוגש ברובו אדיש, למעט הנכונות לעמידה בצידי הכבישים עם שלט במידה ומשלמים להם על כך, ולא תמיד מתוך הבנה וידיעה של מה שכתוב בשלט... "יש הרבה יותר באנרים מאשר נוער ברחוב", אומר הרב גודמן.
"האדישות לא טובה. תפקידנו כהורים בבית, כמחנכים וכרבנים הוא להתבונן ולעורר עניין בהבנה שאנחנו קובעים לאן המדינה תלך, ועניין בשאלה איך הגענו למצב שבו כל כך הרבה חילוניים משוכנעים שהדתיים מקימים שלוחה של איראן, ואיך הגענו למצב שבו כל כך הרבה דתיים משוכנעים שמטרת השמאל היא לפרק את התורה והמדינה. אני מכיר אנשים טובים בכל המחנות והם רוצים טוב. זה לא אומר שאין מערכת משמעותית, ובוודאי שחובה להצביע למפלגה הכי קרובה לעמדותינו, אבל המציאות של האדישות היא הזדמנות לדבר איתם על מה שהיינו רוצים, גם מצד התנהלות אבל בעיקר מצד המהות, לדון בשאלות יסוד".
"מסתבר", אומר הרב גודמן, "שלמרות מה שמטריד אותנו בנושאי ביטחון וחוץ מה שמעסיק אותנו הוא יחסי דתיים חילוניים. אני מציע לשבת ולשאול את בני הנוער מה ניתן ללמוד מההכפשות ההדדיות ומה תפקידנו. תפקידנו לא להתנצל אבל גם להאיר פנים ואיפה לא לשנות את דרכי ואיפה אני אשם בדימוי כלפי המגזר שלי".
על כך נשאל הרב גודמן אם הוא פוגש גם אנשי חינוך מהעבר האחר של המתרס שגם הם עסוקים בחשבון נפש עצמי. זאת לנוכח טענתם של רבים מבני הנוער בציבור הדתי החשים שהמגזר שלהם מותקף, רבניהם מוכפשים, הם מתויגים כדמון ומול כל אלה הם נתבעים לחשבון נפש של 'איפה טעינו'.
הרב גודמן משיב ומספר כי בצד השני הוא פוגש תמונת ראי בדיוק של שאלות שכאלה. "אני פוגש אנשי חינוך חילוניים מתוסכלים על השטחיות, ההכפשות ורמת הדיון. הם שואלים אותי למה אנחנו החילוניים הגענו למצב שבו הכול שטחי כל כך, מצב שבו כולם נגד כולם ואתם הדתיים בטוחים בעצמכם כל כך ולא עוצרים לשאול. לכן אני מציע שבכל פעם שאנחנו מפנים אצבע אחת לעבר השני נזכור ששלוש אצבעות מופנות כלפינו".
"נכון שחלק מהחילוניים משתכנעים מהפרסומות כאילו חלק מהדתיים מתכוונים להקים מדינה שתכפה עליהם, אבל במקביל חלק לא קטן מהדתיים משוכנעים אותו דבר כלפי החילוניים, שהם רוצים לכפות עליהם ולפרק את הכול. כך רואים בכל תשדירי הפרסומות של הבחירות, מתארים את החילוניים כאנטישמים, אבל אני מכיר ופוגש המוני אנשים שהם לא כאלה. תפקידנו כמבוגרים הוא קודם כל להירגע, לזכור שהעם חפץ בטוב ושהקב"ה מוביל וימשיך להוביל אותנו ולזכור שלפי הסקרים מסתבר שאף צד לא יכול להוביל את המדינה לבד והוא זקוק לאנשים מהצד השני".