חדש על המדף

ר' יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר (1979-1887), התברך בכריזמה וביכולות אישיות יוצאות דופן, אך לצידן גם בחולשות, בשאיפות, בתאוות ובאכזבות. קנאותו הדתית הייתה חסרת הגבולות, ועמדתו האנטי-ציונית הובילה אותו להטיל את אשמת השואה על התנועה הציונית. 

הקנאי: הרבי מסאטמר - רבי יואל טייטלבוים סוקר את חייו של הרבי מסאטמר מילדות לבגרות. סיפור חייו משובץ בהצלחות פוליטיות לצד טרגדיות אישיות, עליות ומורדות, מאבקים כוחניים וחסרי מעצורים והחלטות שנויות במחלוקת. זהו סיפורו של מי שהיה פעיל בפוליטיקה הפנים-יהודית במזרח אירופה לפני השואה, ברח ממנה כאדם חסר כול, ובאחרית ימיו הפך לאדמו"ר של החצר החסידית הגדולה והעשירה ביותר בעולם. בצד סיפור חייו של ר' יואל, חושף הקנאי את הקוראים אל נפתולי הפוליטיקה והתככים של החברה החרדית והחסידית בעבר ובהווה.  

הספר שלפנינו – העוסק בעלייתם של יהודי איראן לישראל, בקליטתם ובהשתלבותם בה לאורך ציר כרונולוגי ארוך משלהי המאה התשע-עשרה ועד ימינו – פותח צוהר רחב ומעשיר למעקב אחר קורותיה של אחת מהקהילות העתיקות בתולדות עם ישראל. הפרקים שבו משלבים מחקר אקדמי בשלל שדות ידע, לצד סיפורים אישיים ומשפחתיים על חוויות הגירה והתאקלמות, חששות ותקוות, קשיים והצלחות. הם חושפים מארג רב-גוני ורב-קולי של יוצאי איראן בישראל. הספר תורם רבות להבנה מעמיקה של התהליכים ההיסטוריים והחברתיים שפקדו את יהדות איראן בעת החדשה, ועוצבו במפגש הדרכים שבין המציאות האיראנית, התנועה הציונית ומדינת ישראל. ממצאיו מביאים לקדמת הבמה קהילה זקופת קומה, בעלת יוזמה ותושייה, שחרף קשיי שפה ומכאובי קליטה, אצה להתערות בסביבה החדשה, להצטרף לפרויקט הישראליות ולכבוש עמדות מפתח בחיי המדינה, אך מבלי להפנות עורף למורשת העבר המפוארת.

מה תפקידן של מטפורות בשפה הפסיכואנליטית? מה הזיקה בין השימוש במטפורות לבין סוגיית האמת בפסיכואנליזה? האם  מטפורות מוליכות שולל, כשם שסבר אפלטון? האמנם לקסיקון המונחים הפסיכואנליטי מורכב ממטפורות חולפות ומתחלפות, ברוח השקפתו של ניטשה? ואם כן,  איזו יציבות ניתן לקוות שהידע בפסיכואנליזה יוכל להציע בעולמנו המשתנה?

ספרה של תאיר כספי עוסק בשאלות אלה באמצעות עיון במושגים מרכזיים בהגותם של קליין, ויניקוט ואוגדן. המחברת מתחקה אחר אופני השימוש במטפורות הייחודיות ללשונם של הוגים אלה, תוך כדי כך שהיא  בוחנת  את הקשר בין שפתם לבין הפרדיגמה הפילוסופית שבה הם אוחזים ואת קשריה של זו לעמדתם הטיפולית. בניגוד להשקפתו של פרויד, המחברת מראה שמטפורות אינן פיגום שניתן להשליכו. המחברת טוענת שמאחר שהפסיכואנליזה עוסקת בהבנת תהליכים נפשיים מופשטים, לא-מודעים וטרום-מילוליים, היא נזקקת לשימוש גדוש במטפורות כדרך לחשוב ולהמחיש באופן חוויתי את מרחבי הנפש.

הספר מלווה בניתוח תיאורי מקרים מעבודתם של קליין, ויניקוט ואוגדן המדגימים את השימוש הייחודי של הוגים אלה במטפוריות בעבודתם הקלינית.

לראשונה בהיסטוריה העתיקה מתפצל העם היהודי למרחבי קיום שונים בבבל ובארץ ישראל. הפיצול הזה מעורר שאלות עמוקות של זהות באשר קבוצה מרכזית מהעם מתנתקת מאדמתה.
במשך כמה זמן ובאיזה היקף המשיכו יהודי בבל לחוש קשורים לארץ ישראל כ"נחלת אבותם"? האם העתקת היהדות מן הארץ והתבססות בדת ללא ריבונות שינו באופן מהותי את הגדרתם, ולו בעיני עצמם?
שיבת ציון יוצא למסע בעקבות היהודים שעזבו את ביתם בירושלים לפני חורבן בית המקדש הראשון, דרך נבואות ירמיהו ויחזקאל, ומביט על הגלות בעיני משוררי תהלים ונביאי התקופה.
הוא עוקב אחר עלייתם של זרובבל ושבי ציון לארץ יחד עם חגי וזכריה, צולל למורכבות ההיטמעות בבבל במגילת אסתר, מלווה את עלייתו של עזרא ואתגריו ומגיע עד לימי נחמיה בתקופת המלך ארתחשסתא. במאה וחמישים שנים אלה התגבש לראשונה סיפורה של אומה בין שני מרכזים. היו אלה שנים של טלטלה, של חיפושי דרך, של געגועים, של השתלבות במרחבי החיים החדשים, של הזמנה לחתור בחזרה, של דמיונות על בית שמחכה לילדיו ושל מציאות שמדכאת את הדמיונות הללו.

מעורבות הורים בבתי ספר ובגני ילדים מהווה כיום סוגיה מרכזית במערכת החינוך, סוגיה הזוכה לתשומת לב רבה בקרב הורים, צוותי חינוך, קובעי מדיניות וחוקרים. בצד התועלת הגדולה שעשויה לצמוח ממעורבות הורים, היא מאופיינת במתח, במאבקי כוחות ותסכולים קשים בשתי האוכלוסיות, ולכן היא נחשבת כאחת הסיבות לשחיקת מורים ומנהלים. מציאות זו מזמינה את הצורך במידע מחקרי שעשוי לסייע בניתוב המעורבות לאפיקים פרודוקטיביים.

מבטים מצטלבים מזמין את הקורא להתבונן בפסיפס של מחקרים על אודות היבטים שונים של הקשר בין הורים לצוותי חינוך. היבטים אלה כוללים, בין השאר, מעורבות הורים בטיפוח ספורטאים צעירים, מורים בחינוך המיוחד, יחסי כוח במערכת החינוך, מעורבות הורים בשיעורי בית, מעורבות הורים כאזרחות פעילה, תפיסת גננות את מורכבות הקשר עם ההורים, ויום הורים כטקס וכסמל. מאמרי הספר נכתבו על ידי חוקרים מומחים ממכללות לחינוך ומאוניברסיטאות.

הבעל שם טוב חולל את התנועה הרוחנית היהודית החשובה ביותר בעת החדשה, שהייתה לבסוף לתנועת המונים רחבה. אך החסידות החלה כחבורת מקובלים אקסלוסיבית למדי שבראשה עמד הבעש"ט. מה היה סוד קסמו של בעל שם אנונימי וחסר ייחוס בעיניהם של מקובלים גדולים בני זמנו? מה טיבו של "המפתח" המיוחד שהעניק להם להבנת קבלת האר"י? כיצד מפתח זה פתח את ליבם ותודעתם מחד, וסלל דרך לבניית צורת קיום חברתית חדשה מאידך? בעזרת התחקות מדוקדקת אחר הנחיות לתפילה בכוונות האר"י, שמות קדושים להתמודדות עם מחשבות זרות וריטואלים ל"המתקת הדינים" שמסר הבעש"ט לתלמידיו, מבקש ספר זה להיכנס אל תוככי בית היוצר של המהפכה הבעש"טיאנית.

הסדרה מבית משנאות, מביאה אל הלומד נוסח מדויק של המשנה, מלווה בביאור חדש ותמציתי, ואיורים המוסיפים הבנה וחוויה בלימוד המשנה. ההבנה והחוויה של המשנה היו לנגד עינינו בכל שלבי יצירת הספר, ממסד ועד טפחות. סדרת משנאות קיבלה ביקורות טובות מאוד ממחנכים, הורים וילדים.

יצאו לאור מסכתות - ברכות, סוכה תענית, ראש השנה, פסחים, יומא, מגילה

הספר מציע מודל טיפולי לשינוי התפיסה השלילית של ה”עצמי” דרך התבוננות חדשה על הגרעין שיודע וחיבור מחודש אליו. מטרתו להוסיף ידע, המשגות וכלים המתבססים על מחקרים עדכניים בתחום, על עבודה קלינית רבת שנים ועל פרסומים קודמים של המחברת. הספר כולל תיאורי מקרה ופרוטוקולים לטיפול בערך עצמי ברמה הפרטנית, ההורית, הזוגית והקבוצתית.

שלושה מושגי יסוד של המחשבה הפוליטית – מדינה, שלטון ופוליטי – מוצגים בספר שלפניכם בשלושה מִקְצבים שונים. הצגתם היא ביצוע בכתב של מחשבה שבה הכותב עונה לשאלות כמו "מהי בעצם מדינה", "מהו שלטון" (בהנחה שלא כל שלטון הוא מדינה), ו"מה עושה עניין לפוליטי" (בהנחה שבכל זאת לא "הכול פוליטי"). שלושת המושגים נחשבים מתוך מסורת ארוכה של תיאוריה פוליטית אירופית, אבל מוצגים כמסות שנועדו ללקסיקון למחשבה פוליטית. בלקסיקון הזה המאמץ להגדיר אינו גדוּר ואינו חתוּם אלא הוא חלק משיחה; הטקטסים המגדירים הם הזמנה למחשבה, וההגדרות המוצעות הן כלי עבודה שהקורא.ת מוזמנ.ת להמשיך לשכלל. ההגדרות מופשטות אבל מעוגנות בשלל דוגמאות קונקרטיות, מתוך מוּדעוּת להיסטוֹרִיוּת של מושגים בכלל ושל אלה הנדונים כאן בפרט, כמו גם לתלותם בשפה ובתרבות שבה הם נחשבים.

גם המחשבה המופשטת נטועה בלשונה, בזמנה ובמקומה. זו הנפרשֹת כאן נטועה בעברית ובתנאי הקיום של יהודים משכילים בישראל‑פלסטין. תנאים אלה אינם מושא הדיון, אבל עקבותיהם אינם נמחקים בכתיבה – הם תורמים לה דוגמאות, קרעי דמיון פוליטי, אופק מוגבל שהמחשבה צריכה לפרוץ וכתמים עיוורים שעליה לסלק. מעל לכול תנאים אלה מחייבים לכתוב בשפה שאינה שפתם של המדינה, או של השלטון שאומר "המדינה זה אני", ובלי לדעת מראש אם הכתיבה תהיה מעשה פוליטי. אופיר טוען שהפוליטיות של הכתיבה תלויה בקוראים, לא רק בכותב, שהשפה של המדינה היא המדיום שבו המדינה מתקיימת כפרויקט של דמיון מודרך, ששום דבר בפרוייקט הזה אינו הכרחי או סופי, שהשלטון יכול לכאורה לקבוע גבולות בפרוייקט הזה ולשים בו – ואף לשים לו – סוף. אבל השלטון עצמו תלוי בציות הנשלטים, וזה לעולם אינו מובטח.