חדש על המדף

כרך זה מבקש לשרטט את דמותה של היהדות הארץ ישראלית שאינה אשכנזית במאה התשע-עשרה, היא המאה האחרונה לשלטון העות'מאנים בארץ ישראל, ובראשית ימי המנדט הבריטי, ולהנכיחה בציבוריות הישראלית בת-זמננו ובתודעה ההיסטורית והחברתית.
מציאות יהודים מארצות אסלאם שונות בארץ קדמה לעליות לארץ ישראל שלפני ייסוד מדינת ישראל ולמפעל העליות הגדול שהתקיים בשנותיה הראשונות. מאז הגירושים מחצי האי האיברי השתייכו מרבית העולים לארץ לקבוצת היהודים צאצאי מגורשי ספרד דוברי הלאדינו, שאנשיה הגיעו והוסיפו להגיע כל העת ממערב אנטוליה ומן הבלקן, והיא שהייתה הקבוצה הדומיננטית בארץ. מאז שנות השלושים של המאה התשע-עשרה הגיעו לצד עולים ממזרח אירופה גם יהודים מארצות האסלאם האחרות: תחילה יהודים מצפון אפריקה, ומאמצע המאה גם יהודים מהמחוזות העות'מאניים של דמשק, חלב ואורפה, כמו גם יהודים בבלים מבגדד ומהפזורה הבגדדית במזרח הרחוק. משנות השבעים והשמונים הגיעו יהודים מתימן, מן הקווקז ומן המרחב האיראני – פרס, בוכרה ואפגניסטן. ברוב הזמן הייתה לכל אותם יהודים קהילת אם אחת – זו הספרדית ("הכוללות הספרדית"), שראשיה ועסקניה באו מקרב דוברי הספרדית היהודית (לאדינו), ושפה זו הוסיפה להיות דומיננטה לשונית.
לכאורה קיימת סתירה בהכללתה של הקהילה שחיה בארץ ישראל ובעיר הקודש בין הקהילות היהודיות האחרות במזרח, שכמהו לארץ ישראל ולירושלים. אולם למרות זאת אי אפשר שלא לראות ביישוב הישן בארץ ישראל עוד קהילה יהודית במזרח העות'מאני, גם אם הדבר מחייב הכרה והתמודדות עם הייחודיות שבכמיהתו אל תוך עצמו ולא אל מחוז חפץ חיצוני. כרך זה עושה אפוא צדק עם היישוב הישן הספרדי והקהילות היהודיות שהצטרפו אליו מארצות הדוברות ערבית ופרסית.
פרקי הספר, מהמוזיקה עד הקולינריה, מבתי הכנסת עד הדמוגרפיה, מחיבת ציון שלפני הציונות ועד הציונות, מהלשונות עד הספרויות, ממעגל החיים ועד מעגל השנה – כל אלה, מלווים בתצלומים ובדימויים חזותיים לא מוכרים שאותרו במיוחד לכרך זה, פורשים בפני הקוראים את מניפת ההוויה של היישוב הישן הספרדי בארץ ישראל, כחלק מסדרת קהילות ישראל במזרח.
 

החסידות על גווניה השונים בימינו מהווה מוקד משיכה לרבים. יש בה המשכיות מסוימת לחסידות בראשיתה, אך כיום היא לובשת צורה ותוכן אחרים, עם שינויי המקום והזמן.

מה סוד קסמה של החסידות, על גווניה השונים? וכיצד היא משמשת מוקד משיכה לרבים שמוצאים בה את מקומם?

דרך מסע בספר נתיבות שלום שכתב האדמו”ר האחרון של סלונים, ר’ שלום נח ברזובסקי, ננסה בספר זה לגעת בדמותה של חסידות סלונים בימנו  ונבדוק האם היא מהווה ביטוי לחרדיות חדשה ומודרנית.

לקוראים תינתן הזדמנות לקבל זווית חדשה ועכשיות לרוח ולחיי היום יום של עדה חסידית ישראלית המתמודדת עם אתגרי המקום והזמן. באמצעות שילוב של עדויות, בעיקר של נשים, ויחד עם בדיקת הספרים ומערכות החינוך של הקהילה. יחדיו ננסה לראות את דרך התקיימות ושמירת הלכידות של קהילה חסידית בעלת צביון מודרני, הכורכת בתוכה  גילויים של השקפה חרדית רדיקלית.

כשפורסם המאמר של אלן נוטבום שעל בסיסו נכתב הספר הזה, הוא הפך מיד לוויראלי ולקריאת חובה לכל ההורים, העובדים הסוציאליים, המורים, המטפלים וקרובי המשפחה של ילדים עם אוטיזם. אחת האמהות שקראה אותו אמרה בפשטות: "זה בדיוק מה שהבת שלי היתה אומרת, אילו יכלה" רב המכר שלפניכם הנו מהדורה שלישית ועדכנית שנמכרה בלמעלה מרבע מיליון עותקים ברחבי העולם. בכתיבה מלאה בתבונה, חמלה והומור, אלן נוטבום מגדירה את מה שלדעתה הם עשרת המאפיינים המרכזיים המאירים את הלך המחשבה ותחושות הלב של ילדים עם אוטיזם. ניסיונה של נוטבום כאם לשני בנים על הרצף מספק "מבט מבפנים" על ההיבטים השונים של החיים עם אוטיזם. הוא מסייע לקוראים להכיר בכך שאף שהם מרגישים לעתים מוצפים ומבולבלים, הם לעולם אינם חסרי אונים. זהו ספר של כתיבה חד-פעמית הפותחת צוהר לעולם שיכול לעתים להרגיש מפחיד ומשתק, אך זהו גם עולם שאפשר לשאוב ממנו המון כוח ולבנות חיים מלאי תקווה, משמעות ואהבה. הספר הזה הוא מתנה של הבנה.  

הגישה המוטיבציונית (MI) היא גישה עוצמתית לתווך שינוי. המהדורה השלישית מציגה מבנה חדש של ארבעה תהליכים ב-MI (יצירת קשר טיפולי, התמקדות, הפקת תכנים מהמטופל ותכנון). הוגי הגישה, ויליאם ר' מילר וסטיבן רולניק מראים כיצד נראים התהליכים הללו בעבודה המעשית, מתארים מגוון עשיר של יישומים וסוקרים גוף הולך וגדל של ראיות. 

הספר אפוף באווירה של כבוד וחמלה כלפי המטופלים ופותח בסקירה מעמיקה של רוח ה-MIוהשיטה הלכה למעשה. לכל אחד מהתהליכים מוקדש חלק שלם בספר, לרבות הדרכה מפורטת כיצד יש ליצור קשר טיפולי יציב, איך מפתחים התמקדות וכיוון ברורים, דרכים להפיק תכנים ממטופלים כדי לעורר ולחזק את המוטיבציה שלהם לחולל שינוי, ולבסוף פירוט השלב של תוכנית הפעולה המעשית. הספר מסביר את מיומנויות התקשורת העיקריות הנהוגות ב-MI בתוספת סיפורים קצרים וראיונות המדגימים בצורה חיה את ה"עשה ואל תעשה" של יישום מוצלח של הגישה במגוון רחב של הקשרים. כמו כן מוצג דיון מעמיק בדרכים לפתח מיומנות ושליטה ביישום ה-MI, לשלב את הגישה עם שיטות אחרות, ולבחון את מידת ההיצמדות לגישה ולהנחיות שלה במהלך יישומה בטיפול. נקודות מפתח המוצגות בסוף כל פרק מחזקות את התועלת של הספר בהוראת הגישה ובפיתוח המקצועי של מטפלים ויועצים.

המהדורה הנוכחית משקפת התפתחויות חשובות בהבנת ובהוראות ה-MI והיא חומר קריאה חיוני עבור מטפלים ואנשי מקצוע מקשת רחבה של שירותי בריאות ובריאות הנפש, לרבות מומחים לטיפול בהתמכרויות, פסיכולוגים קליניים,פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים, יועצים, אחיות, רופאים ומחנכים בתחום הבריאות. סטודנטים לתארים מתקדמים בתחומים הללו ימצאו בספר טקסט נגיש ושפע של מידע.

רבי יחיא אלצ'אהרי היה מגדולי חכמי תימן ומשורריה. אלצ'אהרי חי במאה ה-ט"ז. נולד בעיר צ'אהרה ככל הנראה בשנת רס''ה (1505), נלקח לחיי עולמו על פי ההשערה הרווחת בשנת שמ''ג (1583). אלצ'אהרי חי בתפר שבין מסורת תימן הקדומה שעסקה רבות בלימוד מדעים, מדרשים ופילוסופיה במקביל ללימוד ההלכה, לבין הגעת ספרי הדפוס וחדירת הקבלה ומנהגים נוספים וחדשים לתימן.

אלצ'אהרי חיבר בין עולם הפילוסופיה, ההלכה וההשכלה לבין עולם הקבלה, הסוד והרוח. כמו כן הוא שילב בין מדעי הרוח וההשכלה ללימוד ההלכה. אלצ'אהרי היה גדול המשוררים בתקופתו ובין גדולי משוררי תימן בכלל. הוא כתב ספר על מסעותיו ובנוסף כתב תשובות הלכתיות לשאלות שנשאל על ידי חכמי תימן.

אלצ'אהרי היה סופר פורה ביותר. כתביו וחיבוריו עוסקים במקרא, משנה, אגדה, הלכה, פילוסופיה, שירה וקבלה. מהם ניכרת גדולתו והיקף ידיעותיו הרחבות. אלצ'אהרי היה חכם תימני, שהיה פתוח לעולם ספרותי חילוני ואף שאב ממנו את הדברים שהיו בעיניו נצרכים וחשובים. מתוך כתביו ניכרת השכלתו הרחבה, בעיקר בספרות הקבלה והשליטה בכל מכמני הספרות העברית והערבית של ימי הביניים וכן ההשכלה החילונית. הספר עוסק בשיטתו הפרשנית תוך הבאת דוגמאות וביסוס פירושיו לבראשית.

דייוויד מארקה, מפקד צוללת אטומית בצבא ארצות הברית, קיבל תחת פיקודו את צוות הצוללת שנחשב לגרוע ביותר בצי. תחת מודל מנהיגות ייחודי ורדיקלי שפיתח – ובניגוד לציפיות – הפך הצוות שלו לטוב ביותר בצי. שיטתו של מארקה מתבססת על שימוש נכון בשפה מעצימה. מארקה טוען שמילים הן המכשיר החזק ביותר שלכם, אך אולי עד כה השתמשתם בהן בצורה שגויה?

אם אתם מאמינים שתפקידכם הוא רק לומר לאנשים מה לעשות, ככל הנראה אתם מקבלים מהם עבודה אדומה (ביצוע העבודה, ציות ועמידה בזמנים) ואינכם מקבלים מהם את העבודה המיטבית ביותר שהם מסוגלים לה. עברו הימים בהם העובדים עבדו בידיהם והמנהלים עבדו בראשם. לאור השטף, הדינמיות וזמינות המידע כיום, האנשים שלכם יכולים לספק לכם עבודה כחולה, עבודה החורגת מביצוע הוראות בלבד, מצריכה יצירתיות, מעודדת לשאול שאלות, לחקור, להציע פתרונות לבעיות, ולתרום לקידום פרויקטים.

במנהיגות היא שפה מארקה מראה כיצד ניתן להעצים צוותים ועובדים באמצעות שפה כדי שיוכלו להביא לעבודה את האני המיטבי שלהם, לשפר את קבלת ההחלטות, ולקבל בעלות על תחומי האחריות שלהם. זו מסגרת שעוזרת להשיג את האיזון הנכון בין עבודה אדומה לכחולה, בין פעולה לחשיבה, מעודדת סיכונים נועזים מבלי לסכן את הייעוד, ומציבה את הצוות במסלול של שיפור לאורך זמן.

מנהיגות היא שפה מסתמך על יריעה רחבה של דוגמאות ומחקרים – החל מהתקלה בהענקת הפרס לסרט הטוב ביותר בטקס האוסקר בשנת 2017, דרך התלקחות אש קטלנית באסדת נפט במפרץ מקסיקו, ועד טביעתה הטרגית של ספינת הקיטור "אל פארו" – כדי להראות לכם בדיוק איך המילים שאתם משתמשים בהן (או שלא) משפיעות בצורה משמעותית על תרומתם של אחרים.

עיר קטנה וענייה למדי נעשתה לשליטה נערצת. יותר מ־1,000 שנים משלה בעולם. יותר מ־1,000 שנים משלו בה גברים תאבי כוח. הם ניהלו אותה, ואת המרחב שעיצבה, בתערובת של אכזריות ונדיבות, תככים וחוכמה, אגו ומידות טובות. 
הקיסרים של רומא מהלכים קסם על מי שצופים בהם ממרחק הזמן. הם דוגמה נצחית לערמומיות פוליטית, אומץ לב מדיני, קור רוח. 12 קיסרים משלו ברומא לקראת ובמהלך המאה הראשונה. 9 קיסרים במאה השנייה. 29 בשלישית. 21 ברביעית. חלקם שמות מוכרים לכול, כמו יוליוס, אוגוסטוס, קליגולה. חלקם מוכרים פחות, אבל לא בהכרח חשובים פחות, כמו דיוקלטיאנוס, רודף הנוצרים, או טריאנוס, מדכא מרד היהודים. 
בארי שטראוס בחר עשרה מהם. את עשרת החשובים ביותר. כמובן —החשובים ביותר לדעתו. לא כולם יסכימו עם הבחירה שלו. מה שרק מוסיף עניין לספר. ובכל מקרה, שטראוס הוא המומחה המתאים לבחור, והמומחה המתאים לנמק את הבחירה, והמומחה המתאים לתאר את חייהם הססגוניים של העשרה שבחר, מאוגוסטוס ועד קונסטנטינוס. לכל אחד מהגברים האלה סיפור מרתק. לכל אחד מהם הייתה דרך משלו לעצב מחדש את האימפריה הגדולה. מכל אחד מהם אפשר ללמוד משהו על כוחה של מנהיגות ועל מגבלות השלטון, על חשיבותה של אישיות ועל משמעותו של חזון. 

ר' זלמן הענא (1756-1687) היה מגדולי חכמי הדקדוק העברי של זמנו. משנתו הדקדוקית מיוסדת על עיון מעמיק, על חשיבה מקורית ועל מוכנות לבחון מחדש מוסכמות רווחות. לספרי הדקדוק שפרסם נודעה השפעה רבה על חכמים שבאו אחריו. בין חכמים אלה נמנים גם כמה מן האישים המרכזיים שפעלו ללימודה ולשכלולה של הלשון העברית בתקופת ההשכלה בגרמניה. 

רז"ה עסק גם בהגהה של נוסח התפילה על פי עקרונות דקדוקיים. גם בשדה זה נודעה השפעה לפעילותו, וכמה מן השינויים שהציע בהגהותיו נכנסו לנוסח התפילה האשכנזי. 

ספר זה מציע תיאור מקיף וממצה של משנתו הדקדוקית של רז"ה ושל השפעותיה על תורת הלשון ועל נוסח התפילה בדורות שלאחריו. מאחר שמקורותיו העיקריים הם ספרי חוכמת הלשון העברית מימי הביניים, נסקרים בסוגיות רבות שבספר דבריהם של מדקדקי ימי הביניים הנוגעים לסוגיה, ובכך נמצא נשכר גם מחקר תורתם של אלה.

המצוי הראשון הוא הספר הראשון בטרילוגיה ששמה לה למטרה להציג תמונה עדכנית, "רזה" ורציונלית של האמונה היהודית, מפילוסופיה (ספר זה) דרך מחשבת ישראל (הספר השני: אין אדם שליט ברוח) אל ההלכה (הספר השלישי: מהלכים בין העומדים). הספרים נכתבו על בסיס שיחות רבות שמקיים המחבר לאורך שנים, עם תוהים ושואלים בני קהלים שונים, המביעים תחושות של מחנק ותסכול נוכח הפער שיש בין העולם המתקדם במהירות לבין האמונה וההלכה המשתרכות באיטיות בעקבותיו. כל אחד משלושת הספרים יכול להיקרא באופן עצמאי, אך שלושתם יחד מנסים לבנות ולהציג תמונה שלמה.

ספר זה, הראשון בטרילוגיה, בוחן באופן שיטתי בעזרת הוכחות וטיעונים פילוסופיים את הדרכים השונות להגיע לאמונה, ומגיע בסופו גם לשאלת הקשר בין אמונה פילוסופית באלוהים למחויבות דתית. הספר מברר עקרונות יסוד מתודולוגיים ולוגיים ביחס לאמונה ולחשיבה עליה, כמו: משמעותה של הוכחה, סוגי טיעונים ודרכי טיעון, הקשר בין הוכחה לידיעה (בפילוסופיה, במתמטיקה, במדע ובכלל), הקשר בין אמונה לידיעה והיחס בין אמונה לרציונליות. הוא נוגע בנושאים כספקנות ופוסטמודרניות, סיבתיות, האבולוציה ומשמעותה בדיון התיאולוגי, משמעותו של המוסר ומקור תוקפו, משמעותה של התגלות, קיום מצוות ועוד.

הדרשה היא רגע של מפגש – בין האדם לתורה, בין האנושי לאלוהי ובין פרקי פרשת השבוע לפרשיות העומדות על הפרק. הדקות הקצרות של דרשת השבת בבית הכנסת הן הזדמנות להעיר ולהאיר את פסוקיה העתיקים של התורה באורה של המציאות העכשווית והאקטואלית, ובכך, כמילותיו הידועות של אלתרמן, להעניק למראה נושן רגע של הולדת. אך יותר מכול, הדרשה היא המפגש השבועי שבין הרב לקהילתו – רגע מכונן, שעשוי להיות פתח לחיבורים אנושיים ולצמיחה רוחנית.

דרושים מקבץ דרשות, שתיים לכל אחת מפרשות התורה שנאמרו לאורך השנים בבית הכנסת בקבוצת יבנה, בין קריאת ההפטרה לתפילת מוסף בשבת. הדרשות עומדות על ניגודים ומורכבויות, קולות שונים וקונפליקטים סמויים שאותם שוזרת התורה בין פסוקיה ומלווים את לומד התורה החי ופועל בעולם על פיה. יש דרשות המציגות שני צדדים של מטבע, שני עקרונות מנוגדים שמבקשת התורה להנכיח זה בצד זה, ולהשמיע מנגינה רב קולית, שפעמים משתלבת בהרמוניה מופלאה, ופעמים יוצרת דיסוננס צורם. זו וגם זו, מנגינות דברי אלוהים חיים הן.