חדש על המדף

האם מותר להציג טיעונים שקריים כדי לבסס עמדה ? מהן החובות האתיים המוטלות על מנחי מחלוקת, כגון יושבי ראש פאנלים ומגישים בתקשורת ? כלפי מי בכלל קיימות חובות אתיות בתחום המחלוקת ? ועוד – בכל אלה עוסק ספרו החדש של הרב יובל שרלו – “לשם שמיים – האתיקה של המחלוקת”.
הספר “לשם שמיים – האתיקה של המחלוקת” הוא ספר ייחודי בכך שאין הוא עוסק בנושאים של המחלוקת, כי אם בצורה ובעקרונות שעליה להתנהל. כל מי שמשתתף בויכוח כלשהו – למעשה כולנו, וכל מי שעוסק בהנגשת מחלוקות – כגון כלי התקשורת, ימצא בספר זה ראשיתו של קוד אתי מוסרי להתנהלותה של המחלוקת.
ספר זה גם מהווה מודל ייחודי לעיסוק בנושא תרבותי כללי, על פי עקרונות האתיקה הכלל-אנושית, השואבת את מקורותיה מעולמה של היהדות, ומנגישה אותם לחברה כולה.

מחלוקת היא חשובה- היא אחת מאבני היסוד של התרבות ואי אפשר לוותר עליה כלל. כבר בראשית התורה, בסיפור מגדל בבל, נדחית האחדות הפסולה, והקב”ה בוחר לפזר את האנושות. מאידך גיסא, מחלוקת יכולה להוביל לתהום גדולה ולפגוע. ספר זה לא מתעסק בסוגיא ספציפית או מחלוקת מסויימת – אלא מתווה את התנאים האתיים שבתוכם צריך לנהל את הדיון. איך ראוי להציג את עמדת הצד השני בוויכוח? אילו טענות אסור לטעון? איך משפיעות הרשתות החברתיות על אופי המחלוקות וצורת הדיון.

"עד הכניסה לכלא הייתי מורה, בחור בסדר בסך הכל, משלם מיסים, עושה מילואים. כל זה נגמר ברגע בו גרמתי לתאונת דרכים קטלנית. עם מספר האסיר החדש אני הופך לאזרח במדינת שב"ס: אקס טריטוריה עם חוקים, שפה ואנשים אחרים ממה שהתרגלתי להכיר, וכדאי מאוד שאתחיל..."

אלקנה ברכיהו היה בדרכו הביתה לאחר עוד יום עבודה שגרתי. באמצע הדרך, הוא ביצע פנייה לא נכונה בצומת והתנגש במשאית. התוצאה היתה טרגית: אישה שחלפה במקום באותו הרגע נהרגה ואלקנה הורשע בגרימת מוות ברשלנות ונידון לשנת מאסר בפועל. כך חייו התהפכו מקצה לקצה וכך נולד סיפורו, שנכתב בכלא יום אחר יום בתוך מחברת צהובה קטנה שקיבל מאימו.
"אל תמהר לעבור" הוא יומן אינטימי על מסע ארוך שמתרחש בגבולות הצרים של תא המאסר, שמתאר את הגעגועים לבית ולמשפחה, רגשות האשמה שלא מרפים, הפקפוק העצמי והפחד מהחברים לאגף. אך עם הזמן ההכחשה הופכת לקבלת הדין: אלקנה הופך מזר מוחלט לשותף פעיל בחיי הכלא הסוערים, מצליח למצוא שפה משותפת עם שאר האסירים, ולומד איך להפוך את החור השחור שנפער בחייו למקור של תקווה.

● איך שורדים את הלילה הראשון בתא? 
● מה השאלה שאסור בשום אופן לשאול אסירים? 
● כיצד אפשר להפוך את המקום האפל ביותר-  להזדמנות לתיקון?
● איך חוגגים את ליל הסדר בין הסורגים?

הספר לשנות פחות, לשפר יותר מציג שתי גישות לשינוי בית הספר — הגישה העוקפת והגישה המשתפת.
בגישה הראשונה, מנהיגי חינוך מגדירים את הבעיה, בוחרים לה פתרון ומיישמים אותו תוך עקיפה של מחקר מעמיק ושל האנשים שהבעיה והפתרון נוגעים להם ביותר.
בגישה השנייה, אנשי חינוך, שהבעיה והפתרון נוגעים להם ביותר, מגדירים את הבעיה וממציאים לה פתרון על בסיס מחקר שיטתי משותף. הגישה הראשונה מייצרת שינוי; הגישה השנייה מייצרת שיפור. 
ספר חובה לכל מי שרוצה — ומי לא רוצה?! — לשפר את ההוראה והלמידה בבית הספר.   

עיר חיה ושוקקת, צפופה ותוססת, מגוונת ורבת פנים, הריכוז היהודי הגדול ביותר באירופה והשני בעולם אחרי ניו יורק, זו הייתה ורשה היהודית שלפני השואה. ורשה זו שתושביה היהודים נרצחו ואף רחובותיה ובנייניה נהרסו עד היסוד והיום אין לה זכר, היא הנושא של ספר זה.
כ־370,000 יהודים, כשליש מתושבי הבירה הפולנית חיו בוורשה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. כ־80% מהם התגוררו בשכונה היהודית שבצפון העיר. בורשה שאיננה נבחן ומנותח ריכוז יהודי גדול זה על גווניו המרובים, אורח חייו, סביבתו הפיזית, דפוסי מגוריו וגם היחסים בינו לבין האוכלוסיה הסובבת.
ורשה שאיננה מעלה תמונה של ציבור שקצב חייו הוא מהיר ואינטנסיבי בכל תחומי החיים: תרבות, פנאי, חינוך, פוליטיקה, חברה, תעסוקה ופרנסה וכן חיי דת, אורח חיים שהתאפיין ברעש, צפיפות ובקשרים אנושיים עשירים והדוקים אם כי גם מפולגים ומסוכסכים.

עם התרחבות השימוש במדיה דיגיטלית, אלגוריתמים תופסים מקום מרכזי בקבלת ההחלטות שלנו. מנועי המלצות באמזון ובנטפליקס, יישומוני ניווט, אתרי היכרויות – כל אלה מתיימרים לדעת טוב מאיתנו מה אנחנו צריכים, אוהבים או רוצים.
ואולם, ידע אלגוריתמי מתאר רק את מה שהוא יכול לשלוט בו. הוא מבקש להכיר בני אדם, אך גם מבקש שבני האדם יהיו שקופים וצפויים ככל האפשר, ובכך תורם לעיצובם ככאלה. חושבים בשבילך פורשׂ לפנינו תמונת-מציאות שבה לאט, אך בהתמדה, אלגוריתמים דוחקים את רגלינו מהכרעות הנוגעות לחיינו הן במישור האישי הן במישור החברתי-כלכלי – ולמעשה מפקיעים החלטות מהמרחב הפוליטי שלנו.
את האלגוריתמים אל לנו להבין במונחים טכניים בלבד. תחת זאת, עלינו לחשוף את ההנחות העומדות בתשתית פעולתם – וביסוד מחשבתם של האנשים והמוסדות שהוגים, מפתחים ומיישמים אותם – ולהתחקות אחר האופן שבו הם עונים על השאלה "מָהם בני אדם?"

"לנוכח החידושים האחרונים בפסיכולוגיה אינדיבידואלית נראה שספרה של ד"ר ורד בר ממלא חוסר שקיים בפסיכולוגיה קבוצתית וארגונית. ספרה עוסק בסכנת הפיצול, מסייע לקורא להתמצא בו ולהחליפו בשיח מאחה. למרות שבמקורה תיארה המילה "דיסוציאציה" תופעות פתולוגית, המחברת  משתמשת במונח זה להבנת תופעות בין-אישיות בחיי היום-יום שלנו, בקבוצות ובארגונים שאנחנו שייכים אליהם. לכן נבחר המינוח "דיסוציאציה שפירה", מושג שאותו טבעה  ד"ר ורד בר".

ד"ר אבי ברמן

הנחת העבודה שעל פיה נכתב ספר זה היא שדיסוציאציה היא תכונה כמו כל תכונה אחרת המאפיינת פרטים; היא מתקיימת גם בקבוצות ובארגונים המורכבים מפרטים ומשפיעה על התהליכים התוך-אישיים והבין-אישיים בקבוצות ובארגונים. הספר שלפניכם בוחן מהי המשמעות הקבוצתית והארגונית של הדיסוציאציה, כיצד היא נראית, ומהם הסימפטומים המצביעים על הימצאותה – הן ברמת הפרט בין מצבי העצמי שלו והן ברמת הקבוצה והארגון. במרכז הספר ניצבת השאלה: מתי דיסוציאציה היא "שפירה" או "נורמלית", ומתי היא "בולמת".

ספר זה מבקש להרחיב את מושג הדיסוציאציה, ואגב כך להדגיש את ההיבטים השפירים (הנורמליים) של המושג; הוא מדגים ומעמיק את השימוש במושג על ידי השאלתו מהטיפול הפרטני גם לקבוצות ולארגונים, כל זאת לשם הרחבת מרחב התנועה והפעולה של מנחים ויועצים העובדים בקבוצות ובארגונים דיסוציאטיביים. מודעות לקיומן של הדיסוציאציות השונות מאפשרת ליצור תגובות גמישות ומסתגלות בקבוצות ובארגונים, גם כאשר מתקיימים בהם פיצולים.

הספר 'סוד לשון הקודש' מאת הרב יהודא ליאון הכנזי ה'מניטו', עוסד ביסודות הקבלה ע"פ הספר המפורסם 'שערי אורה' לר' יוסף ג'יקטיליה. תוכנו של הספר מקורו בשיעורים שנתן הרב מניטו במשך שנות ה90 בשכונת קרית משה בירושלים.

״סע ימינה״, מורה לי רכז השב"כ, ״נעקוף דרך הציר הראשי״.  אני פונה ימינה ושוב ימינה ונכנס אל רחבת המסגד. בימי חול הרחבה ריקה כמעט לגמרי, אבל היום אינו יום חול אלא יום שישי בצהריים, והמון רב יוצא מהמסגד.  אני נאלץ לעצור את הרכב. המתפללים ממשיכים לצאת מהמסגד ועכשיו הם כבר מקיפים את הפז'ו שלנו. רמת הדריכות והלחץ ברכב עצומה. אני שומע את הלוחמים מאחור מבצעים דריכוֹת שקטות של העוזי שלהם. הפנים של רכז השב"כ ומפקד הצוות משדרות אדישות, אבל אני מרגיש את המתח שלהם. עכשיו הכול על הכתפיים שלי. מה עלי לעשות כדי להוציא אותנו מכאן. כל הסיטואציה הזאת יכולה להפוך בתוך שנייה למרחץ דמים עם עשרות הרוגים שלהם וגם שלנו. אני בסך הכול בן עשרים, לוחם צעיר שנמצא כרגע בגוב האריות, ואני האדם היחיד שיכול להוציא אותנו מכאן.