חדש על המדף

עשור השנים שלאחר מלחמת ששת הימים היה תקופת עיצוב מכרעת בבנייה מחדש של הרובע היהודי ההרוס בירושלים. ספר זה בוחן לעומק את תהליכי התכנון, השיקום והשימור של ראשית שיקומו של הרובע ואת תהליכי קבלת ההחלטות (הסותרות לעתים) שבבסיסם. הספר דן בחלקם של המורשת, הזהויות, הערכים והנרטיבים המגוונים של העיר העתיקה והרובע היהודי שבבסיס קבלת ההחלטות, וביישום של כל אלה על ידי גופים ממשלתיים, עירוניים, ציבוריים, קהילתיים ופרטיים. על בסיס מקורות ראשוניים וראיונות רבים, נבדקים האפיונים הגיאוגרפיים, התרבותיים והחברתיים שהשפיעו על בנייתו מחדש של הרובע. מעבר לדיון עומק במקומה של המורשת והתפתחותה עד לימינו, נידון גם מקומו של הרובע היהודי בתוך מרחב העיר העתיקה והשינויים שחלו בשני תחומים אלו בעשורים האחרונים, תוך שימת דגש על הגישות המתחדשות לשימור הקיימות בהווה.

ספר זה, המבי"ט לדורו, מצטרף לשורה מכובדת של ספרים שעוסקים בתולדות חכמי ישראל באימפריה העות'מאנית. הספר דן בהיבטים החברתיים והמוסריים במשנתו של המבי"ט (ר' משה בן יוסף מטראני, 1580-1500), ומנסה להשלים פער בנושא דמותו של חכם זה, שהיה מחכמי צפת הבולטים במאה השש־עשרה. לא מעט חוקרים עסקו בדמותו של המבי"ט, דוגמת ר' מאיר בניהו, אולם ייחודו של הספר הוא העיסוק ב"דמות האדם השלמה", כפי שרואה אותה החכם הצפתי אל מול כתביהם של מקצת חכמי המוסר, הן מתקופות קודמות, הן מתקופתו, ואף מעט לאחריה. הספר מציג את עמדתו של המבי"ט ועורך מעין השוואה בינו לבינם. כך למשל, מניתוח אחת המידות, מידת ה"דבקות", נמצא שהשגתה באמצעות העיסוק בתלמוד תורה, דומה לזו שמופיעה בספר "מגיד מישרים" של מרן ר' יוסף קארו, אם כי האחרון מציין גם את הממד המיסטי והסיגוף כדרך להשגתה. כמו כן, מניתוח מידות נוספות, דוגמת מידות: "האהבה והיראה", נמצא שהדרך להשגתן על ידי קרבה לחכמים וההתרחקות מהציבור שאינו נמנה עליהם, די דומות במשנתם של ר' יונה גירונדי, ר' בחיי בר־אשר, ובעל "ספר הישר".

סוגיה נוספת שהספר דן בה היא יחסו של המבי"ט לתפילה, זאת כהרחבה למחקרים קודמים. הספר מרחיב בעניין זה – הוא מתייחס לחשיבות מקום התפילה והבעייתיות שהייתה קיימת באותה תקופה, כאשר לעיתים קרובות פרצו שריפות ומגיפות שאילצו יחידים לנטוש את בתי הכנסת שבהם הם נהגו להתפלל ולעבור לבתי כנסת אחרים. המעבר ממקום למקום יצר צפיפות בבתי הכנסת הקיימים וערבוב בין הקהלים, ומכאן לעיתים התפתחו מחלוקות. כמו כן, הספר נוגע גם בכוונת התפילה, הנהגות המתפלל, ומצביע על כך, שמוטיב נענוע הגוף במהלך התפילה אומץ ממשנתו של המבי"ט ובא לידי ביטוי גם במשנתם של ר' משה קורדובירו ור' יצחק לוריא.

בנוסף על כל אלה, הספר דן גם בבעיות שהתעוררו בתקופתו של המבי"ט, דוגמת: אנוסים, גאולה, וגירושין, וחושף גם את ביקורתו של המבי"ט על התופעות החברתיות בחברה היהודית, לא רק בעיר צפת אלא גם בערים נוספות ברחבי האימפריה העות'מאנית שעניינם: פרישות מן החברה, עשירים ועניים, חירות ההוראה, ואלימות פיזית ומילולית. הספר מציע התבוננות מקורית ומחקרית בנושאים מגוונים, חשובים ועלומים, על פי כתביו של המבי"ט ומציג תמונה רחבה יותר מזו שהייתה ידועה עד כה אודות משנתו החברתית והמוסרית.

דרך הספר, ניתן לראות את התפתחותה של צפת לקראת סופה של המאה הט"ו ותחילתה של המאה הט"ז, זאת בעקבות שלושה מאורעות: גירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492), גירוש פורטוגל (1497), וכיבוש ארץ ישראל על ידי העות'מאנים בשנת 1516. למעשה, החל משנות העשרים והשלושים של המאה הט"ז העיר עוברת מעין מתיחת פנים, זאת הודות לנהירה של חכמים בעלי שיעור קומה, דוגמת ר' יעקב בירב ושני תלמידיו, המבי"ט ור' יוסף קארו, אשר הופכים אותה עד מהרה לא רק למרכז רוחני גדול, אלא גם לקהילה החשובה ביותר בארץ ישראל. הספר מציע רבות מן העדויות הלאה ודן בהן.

מדרש שמואל הוא המדרש הקדום היחיד ששרד לספר שמואל. הספר נדפס לראשונה בקושטא רע"ז (1517) ולאחרונה במהדורת שלמה בובר (קרקוב, 1893). המהדורה החדשה היא מהדורה מדעית על סמך דפוס קושטא עם מבוא היסטורי ממצה, שינויי גירסא ופירוש מדעי. זהו המדרש הראשון היוצא לאור מטעם מפעל המדרש שליד מכון שכטר.

“כשאנחנו עם ישראל רואים את תולדותינו לאורך הדורות, אנו רואים אותם כתולדות היחסים בין הדוד והרעיה, כמו בשיר השירים. גם הפירוד וגם ההתאחדות, גם הגעגועים וגם היסורים, כל זה במסגרת של ברית, של אהבה. זוהי תחושת הגורל והייעוד המיוחדת לעם ישראל. זו פרשנות מיוחדת לכל מאורע היסטורי, לא רק במובנו הגיאופוליטי או הכלכלי וכדו’, אלא במשמעות שיש למאורע זה במערכת היחסים שבין ישראל לאלוקים”.

יסודו של ספר זה במסגרת שיעורים שניתנו במשך מספר שנים בישיבת ההסדר “הר ברכה”. שילוב התחומים, הניתוח הרציונאלי הנוקב עם התפיסה האמונית מבית מדרשו של הרב קוק, מהווים חידוש בשדה הספר התורני והמחקרי גם יחד.

"היום אנחנו עומדים בפני השאלה: האם לזנוח את האידיאלים הפוליטיים של אבותינו או לשוב אליהם. אם אנו מעוניינים לקבל החלטה נבונה, עלינו להכיר את סיפורו של בנימין זאב הרצל, ואת משנתו המדינית אשר צמחה מתוך סיפור זה"

הרצל לא היה רק פעיל ציוני, אלא אחד מההוגים הפוליטיים החשובים של המאות האחרונות. תוך ניתוח מפורט של ההיסטוריה האישית של הרצל ותוך עיון בכתביו וביומניו  משרטט חזוני את דמותו של האיש שבנחישותו ובכוח חזונו שינה את גורלו של העם היהודי ויצר תשתית והצדקה רעיונית לתחיה לאומית. 

"מדינה יהודית: הרצל ואתגר הלאומיות" הוא סיפורו של קרב האיתנים הרעיוני בין הרצל, שביסס תיאוריה פוליטית לאומית ושמרנית, לבין רוחות הזמן הליברליות מבית מדרשם של ז'אן ז'אק רוסו ועמנואל קאנט, שסחפו את יהדות אירופה שכמעט וויתרה על המרכיב הלאומי בזהותה. מדינת ישראל המודרנית, מדינת הלאום של העם היהודי, היא עדות נצח לכך שבסופו של החשבון ההיסטורי - ידו של הרצל הייתה על העליונה. 

• איך מוביל קו ישר מהגותו של הרצל אל חוק יסוד הלאום?

• מדוע הקונגרס הציוני, שהיה אמור להתקיים במינכן, נאלץ לעבור לבאזל?

• "מדינת היהודים" או "מדינה יהודית" - מה הרצל באמת רצה?

• מהי תרומתו של הרצל לתחייתה של הלאומיות כמושג החשוב ביותר בפוליטיקה העולמית של ימינו?

חטיבת הביניים הוקמה על בסיס ההכרה שהגיל שעבורו היא מיועדת – גיל ההתבגרות המוקדם – זקוק לפדגוגיה ייחודית המותאמת ל"סערת ההתבגרות" — השינויים הגופניים והנפשיים הקיצוניים שנערים ונערות עוברים בפרק זמן זה. אך חטיבת הביניים לא הצליחה לפתח פדגוגיה ייחודית ומותאמת והפכה למעין הכנה לבית הספר התיכון. מאפייני הגיל על חולשותיו וחוזקותיו אינם זוכים למענה הולם, ותלמידי החטיבה חווים אותה כמסגרת בלתי רלוונטית לחייהם. 
חטיבת הביניים היא הפרק הבית־ספרי המוזנח והמאתגר ביותר. מדינאי החינוך צריכים לקבל החלטה: לבטל את חטיבת הביניים או להתאים אותה לצורכי תלמידיה.  

הספר להציל את חטיבת הביניים מחולק לשלושה שערים. השער הראשון – ״ההיסטוריה של חטיבת הביניים״ – מתאר כיצד הוקמה חטיבת הביניים בארץ ובעולם ומה היו ועודן המחלוקות שהיא מעוררת; השער השני – ״הפסיכולוגיה של חטיבת הביניים״ – מנתח את מאפייני הגיל ומצוקותיו הייחודיות; השער השלישי – ״פדגוגיה לחטיבת הביניים״ – מציע פדגוגיות שונות המנסות להיענות לצרכיו ולציפיותיו של הנוער המתבגר. 

ר' חסדאי קרשקש (1340 לערך – 1410/11) היה פילוסוף דגול, איש הלכה מקורי ומנהיג נועז של יהודי ממלכת אראגון בסוף המאה ה-14 ובתחילת המאה ה-15. הוא פעל על רקע הפְּרעות הקשות של שנת קנ"א (1391) בספרד, שבהן נרצחו אלפי יהודים ובכללם בנו יחידו על קידוש השם, וכמאה וחמישים אלף יהודים נאנסו להתנצר.

הקורא תאב הידע, המעוניין להרחיב את ידיעותיו על ר' חסדאי קרשקש, ימצא בספר זה שלל היבטים היסטוריים והגותיים על האיש ועל תקופתו. שערו הראשון של הספר עוסק במפעלו של קרשקש בראי ההיסטוריה, השער השני דן בהלכה ופולמוס במשנתו של קרשקש,  שערו השלישי של הספר מציג עיונים בהגותו הפילוסופית הייחודית של ר' חסדאי, מבקרם החריף של הרמב"ם, אבן רשד והרלב"ג, והשער האחרון – בהשפעת הגותו של קרשקש על הדורות הבאים, מימי הביניים ועד למחקר המודרני. 

שבעה עשר מאמרי הספר משקפים את פירות המחקר העדכני על אודות ר' חסדאי קרשקש ומציירים את דמותו במגוון היבטים: מהמישור הביוגרפי וההיסטורי, דרך פועלו ההלכתי והפילוסופי ועד להשפעתו על דורות מאוחרים; תוך עיסוק ברלוונטיות של משנתו לסוגיות העיוניות והמעשיות המעסיקות את האדם בן זמננו, כאן ועכשיו.

הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד (1942-1883) היה מחשובי הרבנים האורתודוקסים בגרמניה בדור האחרון שלפני השואה ושימש באחרית ימיו כרבהּ הראשי של המבורג. לאחר ליל הבדולח הוא היה למעשה לרב האורתודוקסי האחרון שכיהן בגרמניה הנאצית, עד גירושו ל"מזרח" והירצחו. אישיותו ודמותו התבלטו בפועלו הציבורי, בהגותו, וכן בהתמודדותו כרב וכמנהיג ציבור עם התקופה הנוראה ביותר בתולדות העם היהודי.

דמותו של הרב קרליבך מייצגת במידה רבה את הדור האחרון של היהדות האורתודוקסית בגרמניה, בפרט את השכבה הרבנית האינטלקטואלית שצמחה שם. דור זה של רבנים פעל בסיומו של תהליך שנמשך יותר ממאה וחמישים שנים , מאז ימי משה מנדלסון (1786-1729) ורש"ר הירש (1888-1800) - ופיתח גישה המגשרת בין התרבות האירופית לבין היהדות הלמדנית והעממית של מזרח אירופה השכנה. גם הרב קרליבך היה שותף למפעל תרבותי מגשר זה - בפועלו, בהגותו ובהנהגת צאן מרעיתו. ספר זה - שהוא במידה רבה בעל אופי השוואתי - הוא עוד נדבך בחקר ההיסטוריה האינטלקטואלית של יהדות גרמניה בדורות האחרונים, עם דגש מיוחד, שמתבקש מאליו, על תקופת השלטון הנאצי.

האופן שבו התמודד הרב קרליבך עם מאורעות תקופתו מבטא לא רק את אישיותו המורכבת והייחודית, אלא גם שופך אור על מעורבותם האינטלקטואלית והרגשית העמוקה של רבני גרמניה, רובם ככולם, בתרבות שהולידה את המפלצת שלבסוף החריבה את קהילותיהם. על כן סיפורו של הרב קרליבך על היבטיו השונים , בפרט הפן האינטלקטואלי - מהווה מקרה בוחן המנהיר תקופה שלמה ואת הנפשות שפעלו בה.

התלמוד הבבלי עומד במרכז חיי הרוח של עם ישראל מזמן היווצרותו ועד עצם היום הזה. התלמוד מחזיק דיונים רבים בהלכה ובאגדה, דיונים שבהם משתתפים חכמים רבים בני כמה דורות, ותהליך היווצרותו סבוך ומורכב, ונמשך מאות שנים. לאחר חתימתו נמסר התלמוד במשך כאלף שנה, תחילה על פה, ואחר כך בכתבי יד, עד הדפסתו במאה החמש-עשרה. במשך תקופה זו חלו שינויים לא מעטים בנוסח התלמוד. התהליך המורכב של היצירה והשינויים שחלו במסירה מקשים על הלומד את הבנת היצירה כפשוטה.

ספר זה מציע מהדורה ופירוש לפרק אחד מן התלמוד הבבלי: מסכת סנהדרין פרק שלישי. נושא הפרק הוא סדר הדין בדיני ממונות, אלא שכדרכו של התלמוד מסתעף הדיון לעוד נושאים רבים בהלכה ובאגדה. בספר נידונות כל סוגיות הפרק, וכן המשניות, כסדרן. תחילה מוצגת תמונת הנוסח של הסוגיה כולה, ובעקבותיה בא דיון מפורט בהבדלי הנוסח שבין העדים. על יסוד המסקנות בשאלות הנוסח מוצע פירוש לסוגיה על פי הכללים שגובשו במחקר התלמודי ומתוך משא ומתן עם הפרשנות לדורותיה. הפירוש נדרש הן לחוליות המרכיבות את הסוגיה הן לסוגיה השלמה, ועוקב אחר תהליך היווצרותה ומגמת עריכתה. בפירוש נידונות בפירוט גם המקבילות לסוגיות הפרק בספרות התנאית ובספרות האמוראית, ונסקרות גם המקבילות שמחוץ לספרות התלמודית. מניתוח הסוגיות ומעיון במקבילותיהן עולות הגישות השונות של החכמים לדורותיהם בנושאים הנידונים בפרק, ומתאפשר תיאור של תולדות ההלכה במגוון נושאים שנוגעים לסדר הדין.