חדש על המדף

אימהות רבות בימינו חשות שאשמה היא חלק כמעט בלתי נפרד מלהיות אמא, מעין משהו ש"בא עם התפקיד". הדיון באשמה אימהית בולט מאד בתרבות הפופולרית, בשיח היומיומי של אימהות ובמדריכי ההורים למיניהם. הספרות האקדמית והקלינית, לעומת זאת, עדיין נמצאת מאחור.

ספרה החדש של אורטל סלובודין מציע נקודות מבט חדשות על התפתחותה וכינונה של אשמה אימהית בתרבות בת-זמננו. הוא עוסק בשורשיה הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים של אשמה האימהית, בהשלכותיה של האשמה על חיי הנפש של האם ועל היחסים עם ילדיה, ברטוריקה המייצרת אשמה, בקשר בין תפיסת זמן לאשמה (למשל במושג "זמן איכות"), במופעים של אשמה אימהית בתרבויות שונות ובקשר שלה לבושה אימהית.

 אשמא מיועד להורים ולאנשי מקצוע המבקשים לבחון מחדש את ההנחות החברתיות המקובלות אודות מהי "אימהות טובה", ולאמץ מבט עכשווי והטרוגני יותר של אימהות בהקשרים חברתיים ותרבותיים. הספר מבוסס על ממצאי מחקר אמפיריים, ניתוח טקסטים של אימהות ושל מומחים להורות, לצד מקורות ספרותיים.

רש״י ראה לפניו שלוש שליחויות קדושות, ולהן הקדיש את מפעלו הספרותי המגוון: פרשנות המקרא והתלמוד, חיזוק הקהילה היהודית, פולמוס עם הנצרות. בעוד ששתי השליחויות הראשונות זכו לעיסוק נרחב בספרות המחקר, השליחות השלישית נדונה באופן חלקי בלבד. "רש״י והפולמוס היהודי־הנוצרי" בא למלא חלל זה. החיבור נכתב בפרספקטיבה היסטורית רחבה הכוללת את פועלו של רש״י בתחומים רבים ומגוונים, הקשורים במישרין או בעקיפין בפולמוס היהודי־הנוצרי שצבר תנופה גדולה בימיו. הכנסייה הנוצרית במאה השלוש־עשרה ראתה ברש״י את אויבה העיקרי בטענה שהוא פגע בקדושי הנצרות ובמאמציה להעביר יהודים על דתם. רש״י מתגלה בחיבור זה כמי שנטל על עצמו אחריות כבדה לגורלם של גולי ישראל בימיו ובמיוחד באירופה, וכאדם תקיף ונמרץ בניגוד לתדמיתו המקובלת. רבים מדברי הפולמוס של רש״י נמחקו בידי הצנזורה הנוצרית, מחיקות המשתקפות בדפוסי הפירוש. מנגד, דברי הפולמוס של רש״י נשתמרו בכתבי־יד, שבהם נעשה שימוש נרחב בספר.

״רק לפני רגע הצעתי לא לפחד להציע פירושים גם למטופלים שחוו טראומה מוקדמת. אמרתי שגם מטופלים פוסט-טראומטיים אינם עוּבָּרים. והנה עכשיו אני מציע לכם לא להפנות את הפירוש לקומות גבוהות אלא לחפש את הקומה הנמוכה ביותר שממנה המטופל מתקשר אתכם. הטכניקה שלי לא עקבית? ייתכן. אבל כך אני מבין פסיכואנליזה. לדעתי זה די נדיר שתהיה בכל שעה טיפולית הלימה מלאה בין החשיבה התיאורטית המועדפת עלינו לבין התיאוריה הקלינית שתנחה אותנו״.

בריפוי בדיבור מובאות 13 שיחות פסיכואנליטיות שקיים הפסיכואנליטיקאי והפסיכיאטר ערן רולניק במהלך מגפת הקורונה עם מטפלים נפשיים. זהו טקסט לימודי-חווייתי חד-פעמי ורב-קולי שנוגע בניואנסים הרגישים ביותר של המפגש האנליטי. מושגי יסוד ומחלוקות שלעיתים הופכים למגדל שן מושגי מקבלים כאן חיות חדשה ורעננה מנקודת מבטו של קלינאי, חוקר ומורה מנוסה, וכל זאת תוך חציית הפנטזיה התיאורטית. התיאוריה עבור רולניק אמנם מרכזית למעשה הקליני, אבל היא אינה מצדיקה את עצמה כפילוסופיה המנותקת מהרוח החופשית של הפסיכואנליזה כפרקטיקה וכאתיקה. לרולניק אין פרות או פרים קדושים, ולכן גם אין לו צורך לשחוט הוגים או הוגות. יש לו מחויבות לדיבור המרפא של מטופליו ושלו, כמו גם לפתיחות למרחב הלא מודע במובן הכי פרוידיאני שאפשר.

ריפוי בדיבור מיועד למטפלים ולמטופלים; הוא משלב מניפסט תיאורטי רחב יריעה ביומן קליני מעורר השראה, ושניהם מגלמים יחסים של סקרנות, ספקנות ואהבה – לקליניקה, לתיאוריה ולהיסטוריה של הפסיכואנליזה.

הניגון שימש בראשית החסידות ככלי מעשי להשפעה על רגשותיהם ונפשותיהם של המנגנים וסביבתם. המטרות היו מגוונות: התעוררות משינה לצורך עבודת ה' ותמריץ להתעלות הלב והנפש הנדרשת לקיום תורה, מצוות, תפילה ואפילו לימוד. השימוש הנרחב בדרשות החסידיות במוטיב הניגון כדימוי והשימוש המעשי בו ככלי לעבודת ה', בצרוף העדויות העולות מהדרשות ומהסיפורת החסידית הענפה, מעידים על חשיבותו ומעלתו הרוחנית בהגות החסידית ובחיי היום יום בקהילות החסידיות. על רקע זה בוחן הספר את מעמדו, תפקידיו ומשמעויותיו של הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב. השוואה מקיפה, שנעשתה לראשונה, לערך הניגון בדרשות ראשית החסידות מהבעל שם טוב ועד האדמו"ר הזקן, מעלה שהדומיננטיות של המוסיקה ונוכחותו של המוטיב המוסיקלי בהגותו של רבי נחמן, הן תופעה חריגה גם על רקע ההשוואה לדרשות אבות החסידות. חיבור זה טוען כי הציר המרכזי שסביבו סובב נושא הניגון בהגותו של רבי נחמן הוא הציר המטאפיסי־קיומי. המוסיקה בתורתו מהווה תשתית לכלל כתיבתו, אם בגלוי ואם בסמוי. 

שוב ושוב, אחרי כל מלחמה, חוזרים ממנה אנשי בריאות הנפש, כמו הרבה חיילים אחרים, חבולים ומקומטים, בין אם שרתו כלוחמים ובין אם כקב"נים.

המפגש הנורא עם המלחמה ועם תוצאותיה הגופניות והנפשיות, מטלטל, פוצע ומדמם עת רבה אחרי ששאון התותחים כאילו נדם, כדי לשוב ולדמם שוב בפיגוע, בתקרית, במלחמה הבאה.

חלקנו ידחפו את הטראומה עמוק לתרמיל בתקווה שתנוח שם בשלום ותניח להם. אחרים יביאו אותה לחדר הטיפול האישי שלהם שם תישאר ספונה בין ארבע קירות וארבע עיניים.  אחרים (לא מעטים לצערנו) חייהם יטולטלו והם יסתובבו בינינו סובלים, אומללים ומחפשים תיקון.

מנחם סטודנט ( נוקי בפי חבריו ומכריו) שחזר מהמלחמה הנוראית בחר בדרך אחרת והיה חלוץ בעניין. הוא העלה את החוויות האישיות שלו ושל מטופליו על הכתב וביקש להוציאם לאור ולשתף אותנו, מטפלים, חברים, אזרחים ופוליטיקאים בהתמודדות הקשה שלו עם הטראומה שחווה כלוחם במלחמת יום כיפור ובהתמודדות שלו כמטפל עם הטראומות והצלקות של מטופליו, חיילים, יתומים אלמנות הורים ואחים שכולים. כולם שרוטים, פגועים וסובלים. עם אלה הוא מצליח לייצר ברית טיפולית מופלאה הבנויה על כאב אימה וכעס משותפים.  

בסדרת תיאורי טיפול, סיפורים קצרים ונוקבים פותח לנו המחבר צוהר אל החוויות האישיות הקשות שלו מהמלחמה, חוויות  שהוא מסרב או שאינו מצליח  להדחיק. את אלה הוא שוזר אל סיפורי המטופלים, גם הם פגועי המלחמה ומכניס אותנו לעולם הבלתי נסבל והכמעט לא מדובר של מחיר המלחמות:  הטראומה, הפוסט טראומה, השכול, והיתמות שהחברה הישראלית מתקשה עדיין להכיר בהם. היא מכבדת כמובן את השכול  ומחבקת את הנפגעים אבל לא משכילה, לא מעיזה לחשוב שאולי מחיר המלחמה יקר מדי ואולי מחיר השלום איננו מוגזם.

בעדינות, ברגישות ובהרבה מאד חכמה טיפולית הוא מספר סיפורים קצרים שהם חיים שלמים. את חורבנם ובנייתם מחדש, את המלחמה הבלתי נפסקת שלו על עצמו ועל המטופלים המתדפקים על דלת הקליניקה לחפש מזור לכאב.

הסיפורים יצאו לאור כבר מזמן, רחוק מאד  מכאן, בארה"ב, באנגלית. ורק כעת, שלושים שנים אחר כך הם חוזרים אלינו הביתה, לשפה ולמקום שבה התרחשו. קשה לנו כנראה להביט בראי ולראות את עצמנו חלשים, מפורקים וסובלים, גם כשבתוך כל אלה, מבצבצים התקווה, הסיכוי והתיקון שמנחם סטודנט מצליח למצוא ולהמציא לעצמו ולמטופליו.

האם אנחנו יכולים להשתנות? עד כמה מסלול חיינו מושפע מהתכונות היסודיות שעמן נולדנו? איך הכרת האישיות יכולה לסייע לנו בבחירותינו התעסוקתיות, החברתיות והזוגיות? ובכלל, מה הקשר בין נטיות רגשיות לא רצויות לבין סוגי אישיות שונים?

לפרוץ את גבולות האישיות מעורר שאלות אלה ורבות אחרות ומבקש לפענח את הסוד החשוב ביותר בחיים האנושיים – כיצד בנויה האישיות, מה הם מרכיביה, מה ההבדל בנטיות הרגשיות בין בני האדם, מה מניע לפעולה אנשים שונים, והחשוב מכול, מהו ארגז הכלים ההכרחי שבאמצעותו נוכל לפרוץ את הגבולות שהאישיות מציבה לנו, תוך ניצול כוחותיה לטובתנו. 
הספר מציג את גוף הידע המעשי המשמעותי ביותר המסתתר בארון הספרים היהודי בכלל, ובמדף הקבלה והחסידות בפרט, ידע שנחצב מתוך עשרות רבות של כתבים ומציע מודל ייחודי של סוגי אישיות שונים. זהו ספר פוקח עיניים שישנה את יחסנו לעצמנו ולזולתנו.

מתודולוגיית "מחקר הפעולה" המוצגת בספר זה מסייעת בידי המקצוענים, המתמחים והסטודנטים להתמודד עם סוגיות מעשיות ותיאורטיות בעבודתם ובהכשרתם, לחקור ולפתח את התחום ולהציע את נסיונם המקצועי לקהילה האקדמית ולהקהילת המקצוענים.

פסיכולוגים מטפלים ואנשי חינוך וכמוהם מקצוענים-מנוסים נוספים מוצאים את עצמם מתמודדים עם סוגיות טיפוליות וחינוכיות מורכבות, ונוכחים לדעת כי המציאות היא לאין ערוך מורכבת יותר מאשר התשובות הניתנות בספרות התיאורטית מחקרית. המקצוענים-המנוסים מוצאים את עצמם מפלסים את דרכם במחיר התנסותי לא קל, ובפועל הם יוצרים היישר משדה העשייה תיאוריית פעולה ומתודות עשייה הנותנות מענה לבעיות העשייה המעסיקות אותם. מתודולוגיית "מחקר הפעולה" מוכרת בעולם האקדמי ובפעולם אנשי המקצוע כמתודולוגיה בעלת איכויות ייחודיות המעשירה את תחום העשייה ואת התיאוריה.

ספר זה הוא השלישי בסדרת ספרי מחקר איכותני שכתב אשר שקדי. כל אחד מהספרים מדגיש פן אחר בתחום הרחב של המחקר האיכותני, והם משלימים זה את זה. קדמו לספר זה הספרים: "מילים המנסות לגעת" ו"המשמעות מאחורי המילים", שאף תורגמו לאנגלית וכבר זכו להדפסות רבות, ועודם נמצאים בשימוש חוקרים ותלמידי מחקר על מדפי הספרים ובספריית העיון הדיגיטלית "כותר". לכתיבת ספר זה הצטרף הפסיכולוג והחוקר חיים וינברג, שמטרת השותפות עמו היא להרחיב את מעגל הקוראים על ידי פנייה לתכנים בתחום הפסיכולוגיה והטיפול, תוך דגש על מחקרים עצמיים של מקצוענים-מנוסים.

הספר כולל הדרכה תיאורטית ומעשית מפורטת לביצוע מחקרי פעולה, והוא משלב מבחר מחקרי פעולה המדגימים הלכה למעשה את תהליכי הביצוע. מטרתו של הספר לעודד מגוון רחב של מקצוענים-מנוסים וסטודנטים למקצועות הוראה וטיפול , לשלב בצד עבודתם המעשית מחקרים המתעדים את עבודתם ותורמים לפיתוח התחומים. כמו כן לעודד מוסדות אקדמיים להציע לתלמידי תואר שני ושלישי בעלי ניסיון מקצועי לתעד ולחקור את עבודתם, מתוך אמונה כי מפתח חשוב לפיתוח תחומים אלו נמצא בידי המקצוענים-המנוסים.

הספר מתחקה אחר שלל מסורות שעניינן במה שקדם לבריאת העולם, כדרך שהן משתקפות ומעוצבות בשירת הקודש העברית בת שלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים. הספר נפתח במיפוי מקיף של המסורות העוסקות בדברים שקדמו לבריאה במקרא, בספרות בית שני ובספרות חז"ל. בהמשך מאופיינים דפוסי זיקות לשוניות ותמטיות בין מופעיהן הפייטניים של מסורות מסוג זה לבין מקורותיהן הישירים בספרות האגדה לאגפיה, ואף נחשפות מסורות קדם-בריאה נדירות בפיוטים, החורגות בבירור מן הזרם המרכזי של ספרות חז"ל. מסורות ייחודיות אלה נבחנות בפירוט אל מול מגוון מקורות קדומים שמעבר לדל"ת אמותיה של ספרות בית המדרש ה'קנונית', והדיון מאיר את גלגוליהן של אמונות ודעות על רקע אתגרי פולמוס ומתחים רעיוניים. חטיבה מרכזית בספר מוקדשת לממד הזמן בפואטיקה של הפיוט, בדגש על נקודות ממשק שבין ייצוגי העבר הקמאי ו'ההווה הליטורגי' של ביצוע שירת הקודש במעמד התפילה; הדיון בסוגיה זו מבוסס על יישומן של תובנות תאורטיות מתחומי חקר השירה והסיפורת, ושזורות בו קריאות קרובות בטקסטים פייטניים נבחרים. הספר נחתם בשרטוט קווים לתמורות שחלו בעולמה של השירה העברית במפנה האלף הראשון וכלולה בו גם אסופת פיוטים המוהדרים כאן לראשונה על פי מקורותיהם בכתבי היד של גניזת קהיר. עולמו הייחודי של הפיוט הקדום מצטייר בספר כעצם מעצמיו של פסיפס הספרויות רב-הפנים שנוצר בארץ ישראל וסביבותיה בשלהי העת העתיקה, והוא עשוי לעניין את כל שוחרי חקר ממדיה הספרותיים והרעיוניים של תרבות ישראל הקדומה.

המאה השמונה עשרה, הפותחת את העידן המודרני של היהודים, מסחררת בדמויותיה ובאירועיה. תקופה זו, שעמדה בסימן התעצמות האוטונומיה של הפרט, התאפיינה בסתירות ובניגודים. מן הצד האחד נרקמו חזונות מרהיבים על עולם מתוקן ומואר של תבונה והומניזם, ומן הצד האחר צבעו חשדנות ושמרנות את המציאות בצבעים קודרים. תנועות של התחדשות דתית וקריאות לנאורות ולהרחבת גבולות הידע ערערו מוסכמות רבות.

עת חדשה: יהודים באירופה במאה השמונה עשרה, 1750–1800 מתאר תקופה עשירה בטלטלות, במתחים ובאתגרים מודרניים. הספר ממשיך את עת חדשה: 1700–1750, ועוקב מקרוב אחר תהליכים ששינו את העולם המוכר, מתאר פרשות מרכזיות ומסעירות, ומקשיב לחוויות אישיות של גברים ונשים בני הזמן. מהחלונות הרבים שנפתחים בספר משתקפים חייהם התוססים של היהודים באירופה ואף בעולם החדש ובארץ ישראל כשהם צבועים בגוונים עזים. הוא מתאר בין השאר את הפולמוס על "חוק היהודים" באנגליה, את חלוקות פולין והשפעותיהן על גורל הקהילה היהודית הגדולה בעולם, את "צווי הסובלנות" באוסטריה, את הדיון על
האמנציפציה בצרפת המהפכנית, את עליית החסידות וההתנגדות לה ומגמות של אקולטורציה וחילון.

עת חדשה: יהודים באירופה במאה השמונה עשרה, 1750–1800 עוקב אחר השאיפה לאושר ולתיקון העולם, אחר הרוח המהפכנית והרפורמיסטית ואחר חלום הסובלנות הדתית שתשים קץ לשעבוד של דורות. הספר
מתאר תקופה מרתקת של חידושים, מאבקים, סתירות, סכסוכים, תהיות ולבטים. מנקודת המבט העולם היהודי בן זמננו, ובמיוחד בישראל, דומה שהכול כבר טמון במאה השמונה עשרה, וניתן לגלות בה לא מעט מן הצופן הגנטי של מלחמת התרבות ושל הקונפליקטים והשסעים בתחילת המאה העשרים ואחת.