חדש על המדף

גלי ההגירה מהמזרח למערב שאפיינו את המאה ה־20, הכרזת העצמאות של מרוקו, ההתעוררות הלאומית הערבית, הקמת מדינת ישראל, הסכסוך הישראלי-ערבי והמלחמות עם המדינות הערביות במחצית השנייה של המאה ה-20 – כל אלה הביאו לסופה של הקהילה היהודית במרוקו. אולם בשונה מקהילות יהודיות רבות בעולם המוסלמי, תהליך הניתוק ממרוקו נמשך קרוב ל-40 שנה, עובדה המעידה על הקשר המיוחד שהיה לקהילה זו הן עם יושבי הארץ המוסלמים והן עם בית המלוכה. קשר זה נמשך עד היום (2022) בארץ היעד החדשה.

סוציולוגים והיסטוריונים רבים חקרו את עלייתם של 250,000 יהודי מרוקו שעלו לישראל במחצית השנייה של המאה ה־20, אולם על הגירתם של 100,000 יהודי מרוקו לארצות המערב נכתב מעט. ספרו של יצחק דהן מציע מסע אינטלקטואלי העוקב אחר יהודים ממרוקו אשר לאחר אלף שנות חיים במדינה זו, קמו במחצית השנייה של המאה ה-20 ונפרדו מערש לידתם: מקנס, פאס, מרקש וקזבלנקה. הם היגרו לפריז, לונדון, ז'נבה, מונטריאול וניו יורק, כמו גם למקומות אחרים, לא-נודעים מבחינתם, אשר שפתם ותרבותם שונות מזו שגדלו עליה.

המחבר מציג את ארצות ההגירה, דוברות הצרפתית והאנגלית, וכן את מאפייניהן הייחודיים בתחומי החברה, התרבות והכלכלה, לצד הצגת פסיפס של אנשים וקהילות בעלי גיוון מרתק הנגזר מהשפעות מקומיות. ההיכרות מקרוב של קהילה זו, על תרבותה ומורשתה, הקלה על המחבר את כניסתו לשדה המחקר. כך התאפשר לו להתמקד הן בחקר הקהילות החדשות שיצרו המהגרים בארצות המערב והן בחקר הדרכים שבהן חיזקו המהגרים את זהותם הקולקטיבית על מרכיביה השונים.

ספרו של אבי שחף, בין כבוד להשפלה, מבוסס על מחקר נרטיבי שבודק את האופן שבו מתבטא ערך כבוד האדם בבתי ספר ישראלים דרך שתי שאלות: מהם הסיפורים על כבוד האדם שמספרים מנהלות ומנהלי בתי ספר, מורות ומורים, יועצות חינוכיות ותלמידות ותלמידים; מהן תפיסות כבוד האדם בקרב ארבעת בעלי התפקידים הללו. 26 מרואיינים נענו להזמנה להתראיין מרצונם החופשי. הם סיפרו 80 סיפורים אישיים, ולאחר מכן הגדירו מהו בעיניהם כבוד האדם בחייו של בית ספר. הממצאים אינם מתיימרים להציג אמת אובייקטיבית אלא להציג את התמונה הנרטיבית כפי שהיא עולה מהסיפורים.

המסר הדומיננטי שעלה מהסיפורים היה דיאלקטיקה, כלומר ניגודים באותו סיפור באופן שבו כבוד ואי-כבוד שוכנים זה לצד זה. המסר הדומיננטי שעלה מההגדרות היה אנושיות, כלומר ראייה הומנית שכוללת את ראיית האחר כאדם; הכרה בשונות בין בני אדם ובייחודיות של כל אדם; הקשבה; אמפתיה; היעדר שיפוטיות והכלת האחר.

כל הסיפורים שסופרו מתחברים לתפיסת כבוד האדם כ- Dignity – מתן כבוד לאדם בשל היותו אדם. לא נמצאו סיפורים שמחוברים לתפיסת הכבוד כ- Honor – מתן כבוד לאדם בשל מעמדו, או ל- Respect – מתן כבוד לאדם בשל פועלו. לא נמצאה שוֹנוּת בין ארבעת בעלי התפקידים ביחס למסרים שעלו מהסיפורים וביחס לתפיסת המושג, כלומר שלא ניתן היה לזהות מכנה משותף של מסר סיפורי או של תפיסה מושגית שמאפיינת בנפרד את כל אחת מארבע הקבוצות שרואיינו. כבוד האדם הוא לפיכך ערך-על שנמצא מעבר להגדרות תפקידיות או ארגוניות. 

ר' חסדאי קרשקש (1340 לערך – 1410/11) היה פילוסוף דגול, איש הלכה מקורי ומנהיג נועז של יהודי ממלכת אראגון בסוף המאה ה-14 ובתחילת המאה ה-15. הוא פעל על רקע הפְּרעות הקשות של שנת קנ"א (1391) בספרד, שבהן נרצחו אלפי יהודים ובכללם בנו יחידו על קידוש השם, וכמאה וחמישים אלף יהודים נאנסו להתנצר.

הקורא תאב הידע, המעוניין להרחיב את ידיעותיו על ר' חסדאי קרשקש, ימצא בספר זה שלל היבטים היסטוריים והגותיים על האיש ועל תקופתו. שערו הראשון של הספר עוסק במפעלו של קרשקש בראי ההיסטוריה, השער השני דן בהלכה ופולמוס במשנתו של קרשקש,  שערו השלישי של הספר מציג עיונים בהגותו הפילוסופית הייחודית של ר' חסדאי, מבקרם החריף של הרמב"ם, אבן רשד והרלב"ג, והשער האחרון – בהשפעת הגותו של קרשקש על הדורות הבאים, מימי הביניים ועד למחקר המודרני. 

שבעה עשר מאמרי הספר משקפים את פירות המחקר העדכני על אודות ר' חסדאי קרשקש ומציירים את דמותו במגוון היבטים: מהמישור הביוגרפי וההיסטורי, דרך פועלו ההלכתי והפילוסופי ועד להשפעתו על דורות מאוחרים; תוך עיסוק ברלוונטיות של משנתו לסוגיות העיוניות והמעשיות המעסיקות את האדם בן זמננו, כאן ועכשיו.

כשווינסטון צ’רצ’יל הלך לעולמו, נאמר עליו שבימים האפלים של מאי-יוני 1940, כשבריטניה ניצבה לבדה בפני האויב הנאצי המפלצתי, הוא גייס את השפה האנגלית ושלח אותה לשדה הקרב. השפה נהפכה לכלי הנשק העיקרי, אם לא היחיד, שלו אל מול מכונת המלחמה הגרמנית המשומנת והאדירה, שכבשה, רמסה והכניעה מדינה אחר מדינה באירופה. מצבה של בריטניה נראה אז נואש. חלק הארי של צבאה היה לכוד בין הצבא הגרמני המסתער קדימה ובין התעלה האנגלית, ובנות בריתה קרסו בזו אחר זו. המורל הלאומי היה בשפל חסר תקדים. צ’רצ’יל עצמו היה נתון במצוקה פוליטית: הוא נבחר לתפקיד ראש הממשלה על אפו ועל חמתו של פרלמנט לעומתי, שחלקים גדולים מתוכו לא רצו בו ולא צידדו במדיניותו הכוחנית מול היטלר, והעדיפו גישה של פיוס. באופן מפתיע, ובניגוד לתדמיתו הלוחמנית, נחשף כאן שבנקודת זמן מסוימת היה נראה שאפילו צ’רצ’יל הנחוש עמד להיכנע והיה מוכן לשיחות שלום עם גרמניה. למרבה המזל הוא התעשת בזמן.

רבים נרתעים מללמוד על הקורבנות, המושתתים על מנהגים הרחוקים מעולמו של האדם המודרני. ספר זה עוקב אחר החטיבה הפותחת את חומש ויקרא ומבקש לדלות את הערכים הניצבים כבסיס לעולם הקורבנות.

בקורבנות הנדבה נראה מהי התודעה הדתית שבאה לידי ביטוי בהקרבת קורבן עולה או מנחה או זבח שלמים, ומהו התפקיד הדתי שממלאים קורבנות החובה – חטאת ואשם. חטיבה זו מקבלת נקודת מבט חדשה שיש בכוחה להגיש את עולם הקורבנות המורכב לקורא המודרני.

הספר כולל ניתוח טקסטואלי של פרקי הקורבנות, על פי סדר הפסוקים, ואלמנטים ספרותיים מגוונים מובאים בחשבון מתוך כוונה לעמוד על המייחד כל קורבן ולהגדיר את תפקידו. הספר מנהל דיאלוג מתמיד עם שלל הדיונים הקודמים שנעשו ביחס לחטיבה זו – החל ממדרשי ההלכה לפסוקים אלו, דרך פרשני ימי הביניים וכלה בחוקרים מודרניים.

לצד פרטי הדינים, תשומת לב מיוחדת ניתנת גם לבחירת המילים המלוות את עולם הקורבנות, וכך יובדלו זריקת הדם מנתינת הדם, וההקטרה באש מהשריפה. באמצעות אלה, תתגלה מגמתו הייחודית של כל קורבן וההבעה הדתית שהוא מציע בפני המקריב.

מגילת קהלת נכתבה על ידי אחד הסופרים הכנים והנוקבים ביותר בתולדות ספרות העולם. יצירתו היא פרי של התבוננות בחיי האדם והחברה, וכל כולה התמודדות כואבת ומלאת תסכול נוכח העוולות, חוסר הצדק וחוסר הפשר שבחיים, ועם חוסר האונים והמוגבלויות של בני האדם.

האם ביקש מחבר המגילה לתת מענה למחשבות המענות שהטרידו אותו? האם הציע לקוראי דבריו מוצא מהמצוקה שתיאר? האם מתחת לפני השטח הוא גם מתווה דרך שבה אפשר ואולי אף כדאי לחיות חיים טובים? ואם כן, מה הם תוכנם ומשמעותם של המענה, המוצא והדרך? האם ניתן לראות במגילת קהלת יצירה אופטימית? לשאלות אלו ניתנו תשובות רבות על ידי פרשנים קדומים וחדשים, וספר זה מפלס בתוכן נתיב ייחודי משלו.

תיאורי חוסר הפשר וחוסר האונים, עלולים להוביל את הקורא למסקנה ש"הכל הבל". אך המסר של המגילה לא מסתכם בכך. קהלת: סדק של אור מראה כיצד מתחת לפני השטח טמון במגילה מענה לשאלות הקשות שהיא עצמה מעוררת.

דווקא לאור התובנה של קהלת שמתחילה מביטול המשמעות, הוא סולל עבורנו דרך של חיים שיש בהם שמחה והנאה. קוראי קהלת: סדק של אור יגלו מחדש את המגילה כמזמינה אותם לגעת בחיים עצמם, להבחין בין עיקר לטפל, למצוא טעם בחוויות הקטנות של הקיום, להאמין, לעמול ולנצל את הזמן הקצוב שיש לו לאדם על פני האדמה.

"בסלון הבית שלנו היו דלתות הזזה עבות. מבעד לדלתות הללו חדרה השואה לאוזני, ללבי ולתודעתי, ועיצבה את עולמי. הנה אני, ילדה בת 14, ואחי עמוס, רק בן 11, עוברים כאילו במקרה ליד הדלת, וכשאיש לא שם לב נצמדים אליה מרותקים ואחוזי אימה ממה שסופר מעבר למחיצה. אני רוצה לברוח אך נשארת".

כשאייכמן נכנס אלינו הביתה רצוף תובנות וגילויים חדשים ממקור ראשון על היום שבו נודע להאוזנר על התפקיד ההיסטורי שהוטל על כתפיו, על הלילה נטול השינה שבו ניסח את נאום הפתיחה הנוקב שלו בשם ששת מיליון הקטגורים, על ההכנות המדוקדקות לקראת עדות ק. צטניק, על ההתכתבות במשך המשפט ולאחריו עם דוד בן-גוריון, על ההתחבטויות בעניין עונש המוות, על הרגע המצמית שבו התקבלו בבית מכתבי שטנה נושאי צלבי קרס ועל הפעם היחידה במשך כל המשפט שבה מחה גדעון האוזנר דמעה מעינו. 

בספר זה נצעד עם ההולכים בשיירתו של אברהם אבינו, ומתוך האירועים והשיחות במסע תיסלל לפנינו הדרך להבנת תורת המידות על פי הרב קוק. לדמותם של אברהם אבינו והרב קוק יש מן המשותף: שניהם הצטיינו באהבת הבריות, יצרו תפיסות עולם חדשניות ופעלו לאורן לנוכח האתגרים הרבים.

פיתוח מידות הנפש הוא אתגר גדול. הספר 'מידות הראי"ה', המלוקט מכתביו של הרב קוק, נועד לסייע בהבנת המידות וביישומן בחיים, אולם שפתו המיוחדת של הרב קשה לעיתים להבנה למי שאינו מיומן בלימוד כתביו. וכאן כוחו המיוחד של הסיפור, המסוגל לגשר מעט על הקושי.

הרואה בשיירת אברהם הוא ביאור ספרותי יצירתי, המנגיש את 'מידות הראי"ה' באמצעות סיפורים קצרים ושיחות שהתרחשו כביכול בשיירה של אברהם אבינו. הסיפורים וקטעי ההתבוננות מעוררים למחשבה ומפגישים את הקורא עם עבודת המידות.