חדש על המדף

בספר זה מכונסים שישה־עשר מחקרים שהתפרסמו בעבר כמאמרים באכסניות שונות, ובהם עיונים פילולוגיים ובלשניים בעברית ובערבית – שצמחו ברובם מעבודת המחבר במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית.

הספר נפתח במבוא מקיף, אשר מתאר את המחקרים ודן במטרותיהם, ובסופו צורפו מפתחות. חמישה־עשר מפרקי הספר עוסקים בחיבורים רבניים וקראיים מימי הביניים השייכים ברובם לספרות חוכמת הלשון. אחד החיבורים כתוב ערבית, ומן החיבורים הכתובים עברית כמה הם תרגומים מערבית. הפרק האחרון עוסק בצורתם ובשימושם של המספרים המונים בעברית מדוברת בת ימינו ובלהגים נאו־ערביים.

למחקרים המכונסים בספר הזה כמה מטרות פילולוגיות ובלשניות (שלעיתים שלובות זו בזו), ובהן: זיהוי תרגומים; גילוי טקסטים שנוצרו עקב שימוש מוטעה במקורות; חשיפת אוצר המילים המקורי של טקסט השונה מזה שבדפוסים; קביעת זהות מחברי הטקסטים; ביאור טקסטים, תפיסות ומונחים דקדוקיים; חשיפת זיקות בין טקסטים.

הספר עוסק בחינוך, דהיינו בנושא המוכר לכל אחד מאיתנו באשר הוא אדם: "האדם הוא הברייה היחידה הזקוקה לחינוך" (עמנואל קאנט). ואכן כל בני האדם התנסו בחינוך בהיותם חניכים ותלמידים, ורוב בני האדם התנסו בחינוך גם בהיותם הורים ומחנכים. בקובץ המאמרים הנוכחי עיונים (בעיקר פילוסופיים) בנושאים שונים ובהיבטים שונים של החינוך. החינוך הוא מעש (פרקסיס) בעיקרו; הספר שלפנינו הוא (רק) עיונים בחינוך, המבקשים להאיר באורח תאורטי עניינים שונים ותובנות מסוימות באשר לתחום הרחב, הבלתי-נדלה, של מלאכת החינוך.

מחסור חמור בכוח אדם, משכורות נמוכות, משבר אמון, חוסר התאמה לעידן שבו אנו חיים. כל אלה ועוד הם מנת חלקה של מערכת החינוך הישראלית, שהולכת ודועכת. אבל במקום להמתין בכל פעם לרפורמה הבאה או לתרופת פלא שתגאל את כולנו, הגיע הזמן שניקח את המושכות לידיים. הספר עושים בית ספר מציע לעוסקות ולעוסקים בחינוך התבוננות מחודשת על המציאות המוכרת.

בשפה עשירה וקולחת יוצאים אנשי החינוך מיכל מולדבסקי וקובי זמיר למסע בחיים הבית ספריים. בצד ניתוח תיאורטי, הם מציעים כלים מעשיים שלמדו בעשרות שנות ניסיון ומדגימים כיצד יכולים סגלי החינוך להניע שינוי במעגלים הקטנים והגדולים שסביבם.

המפגש בין המבוגר לבין הילד הוא תכלית העשייה החינוכית. הספר הזה מזמין את כולנו לחזור אליו. בתשעה פרקים נצלול לעומקי המפגש וננסה להפוך אותו יחדיו למשמעותי יותר – עבור המורה ועבור התלמידים, דור העתיד של כולנו.

במשאל שנערך בקרב עובדים בארצות הברית ובבריטניה השיבו יותר משלושים אחוזים מהנשאלים כי אין הם משוכנעים שתהיה להם עבודה מכניסה ומפרנסת בעוד שנים לא רבות. הם צופים לנגד עיניהם כיצד רובוטים, טכנולוגיה מתקדמת וחידושי תכנות ומחשוב מסלקים אותם ממשרותיהם, והמשק המודרני המתפתח מתקשה למצוא להם תעסוקה חלופית מכבדת וראויה. דניאל סוסקינד פוסק כי הנשאלים אינם טועים. אכן, אנו צועדים בקצב מהיר ומדאיג לעבר עולם בלי עבודה.  למציאות כזו יש השלכות חברתיות ותרבותיות שחורגות מהתחום הכלכלי. הספר מסביר מדוע חידושים מופלגים בטכנולוגיה בעבר, למשל מהפכת התחבורה, לא חוללו תמורות כה מהפכניות כמו העולם החדש שאת ניצניו אנחנו כבר מזהים בימינו. ראוי לה לכל חברה, קובע המחבר, שתתכונן למצב החדש כדי למנוע אסון שאין לו שיעור. הוא גם יודע להצביע על פתרונות ודרכים למניעת האסון הגדול. העולם צריך להתאים את עצמו לעובדה כי בעתיד הלא רחוק ישתלטו תחליפים לא אנושיים על מקומות העבודה שלנו. 

שאלו את עצמכם: איזה אחוז מאוכלוסיית העולם חי בעוני? האם יש יותר אנשים שמתים מרעב או מהשמנת יתר? כמה מהבנות מסיימות בית ספר יסודי? האם אפריקה תמיד תהיה ענייה?  

סביר להניח שבאופן שיטתי תקבלו תשובות שגויות לחלק מהשאלות הללו. שגויות כל כך עד שבניסוי שנערך בנושא, שימפנזים שבחרו תשובות באקראי השיגו תוצאות טובות יותר ממורים, עיתונאים, בנקאי השקעות וחתני פרס נובל. בעובדתיות, הנס רוסלינג, פרופסור לרפואה בינלאומית וכוכב הרצאות "טד" חושף את עשרת האינסטינקטים שמעוותים את נקודת המבט שלכם – החל בנטייתכם לחלק את העולם לשני מחנות (בדרך כלל גרסה כלשהי של "אנחנו" ו"הם" או "עשירים" ו"עניים") ועד לאופן שבו אתם צורכים תקשורת ואיך אתם מעריכים את ההתקדמות של העולם (סבורים שרוב הדברים נעשים גרועים יותר).

מתברר שהעולם, עם כל חוסר שלמותו, נמצא במצב טוב בהרבה ממה שאנשים נוטים לחשוב. זה לא אומר שאין סיבות ממשיות לדאגה. אבל כשאתם דואגים על כל דבר כל הזמן במקום לאמץ תפיסת עולם מבוססת עובדות, אתם עלולים לאבד את יכולתכם להתמקד בדברים שמאיימים עליכם יותר מכול.

הספר המרתק ופוקח העיניים הזה – המלא באנקדוטות, בסיפורים מרגשים ובעיקר בעובדות – ישנה את האופן שבו אתם רואים את העולם ואת ההזדמנויות שצופן העתיד.

הקורא בספר יכול 'להשתתף' בהתוועדות חסידית עם הרב עדין, להיפגש באופן אישי עם הדברים שנאמרים ולתת להם לפעול על נפשו ועל חייו. במילים פשוטות ומעוררות ובסגנון חופשי ומלא חן נוגע הרב בשאלות היסוד של דרך החיים החסידית תוך שהוא מצייר את דמותם של צדיקי החסידות, מקלף את שכבות האדישות ומעורר את התביעה החסידית לחיים שיש בהם אמת, דבקות והתמסרות.

בין ההתוועדויות שבספר נסלל נתיב צר וחמקמק לעתים, שבו יכול יהודי בן זמננו לצעוד מעלה, לא להסתפק במה שכבר הושג ולרצות תמיד להתקדם עד בלי די.

החברה הישראלית משחר היווסדה מנהלת את שגרת יומה לצד אירועי מלחמה וטרור. אירועים אלו עיצבו וקידמו את הידע והתובנות בתחומי הטראומה הנפשית והחוסן של יחידים ושל כלל החברה. עבודת הסיוע "תחת אש", המתמקדת במצבי חשיפה מתמשכים ומשותפים של העובדים והאוכלוסיות לאירועים טראומטיים, תרמה ליצירת גוף ידע חדש המבוסס על התנסות, התערבות ומחקר.

הספר שם לו למטרה להציג ולקדם את הידע החדש בפני הקורא הישראלי, כדי להיטיב עם הנמצאים במצוקה, להגביר את החוסן שלהם, להשמיע את קולם של המסייעים להם ולהכשיר את הדור הבא. פרקי הספר מספרים את סיפורם של תושבים החיים בצל מלחמה, אירועי טרור, הגירה ופליטות ובעיקר את סיפורה של עבודת הסיוע "תחת אש". את הפרקים בספר כתבו חוקרים, עובדי סיוע ומטפלים מתחומים שונים, כמו עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה וחינוך, והם ביטוי רב-קולי ואישי לאתגרים הנגזרים מחיים ומעבודה בצל איום. בפרקים מתוארים ההשפעות על העבודה הטיפולית והחברתית, תהליכי פיתוח והתאמת ידע, שינויים בתפיסות מקצועיות ובמארג היחסים בין המסייעים לסביבותיהם, וכן דרכי הדרכה, הוראה ומחקר ייחודיות המתאימות לחשיפה הכפולה של בעלי התפקיד ומקבלי השירות. 

הספר מיועד למטפלים, לסטודנטים הלומדים את מקצועות הסיוע, לעוסקים בתהליכי הכשרה לעבודה בתחום ואף לציבור הרחב המבקש להכיר לעומק את משמעות החיים בצל איום מתמשך, אם מקורו באירועי טרור ומלחמה ואם מקורו במציאויות טראומטיות אחרות כמו אסונות טבע, מגפות ומשברים חברתיים.

כולנו מכירים ומכירות בתי ספר, אולם האם אנחנו יודעים מהו בית ספר? ספרו של יועד אליעז מנסה להציע תשובה לשאלה זו. חקירת המהות של בית הספר כפי שמוצגת בספר עוברת דרך קריאת טקסטים שהקדום בהם נוצר לפני למעלה מארבע מאות אלף שנה, מאות אלפי שנים טרם הופעת ה"הומו ספיינס". קריאה בטקסטים מאוחרים יותר מעלה שהרבה ממה שהיה מרכזי בבתי הספר בתרבויות המזרח הקדום, ואלו של אירופה בימי הביניים, נשאר מרכזי גם בבתי הספר של היום. מפתיעה לא פחות העובדה שהדברים ששרדו אינם קשורים בחינוך.

בחינה יסודית של הפעולות שבהן עוסקות מורות ותלמידות בין כתלי הכיתה מעלה תמונה המזכירה את מה שעושים בסדנה, ואף את פעולתה של מכונה. בסדנה, באמצעות מכונה, וגם במהלך ה"סצנה הפדגוגית", מעבדים חומרים, ובכול המקרים – עובדים. על פי תפיסה רווחת התלמיד והתלמידה הם מטרת העבודה בבית הספר. החקירה שהובילה לכתיבת ספר זה מציעה הסבר חדש אשר לפיו התלמידים אינם המטרה, כלומר ישנה מטרה אחרת לעבודה שהם עושים. המחקר של מהות בית הספר הוביל את המחבר אל סוגיות הקשורות בשפה, במובן הזה שקיומה וגורלה של הלשון כרוך בקיומו וגורלו של בית הספר.

על עובדי כפייה ועל מחנות לעבודת כפייה בשטח הרייך ובשטחים הכבושים בידי גרמניה הנאצית, שבהם עבדו מיליוני אסירים מלאומים שונים, נכתבו מחקרים רבים. מדובר בסוגיה שהמחקר על אודותיה נמשך ושמעסיקה לא מעט אנשי מחקר. אולם, למעט מחקרם של כריסטופר בראונינג ופליציה קראי, טרם נכתב מחקר מקיף על שאר מחנות העבודה במחוז רדום. מטרתו של הספר להשלים את המחקר על 14 מחנות לעבודת כפייה שהוקמו עבור יהודים במחוז זה. הספר מבוסס ברובו על עדויותיהם של ניצולים ועוסק בחייהם של עשרות אלפי עבדים יהודים במחצית השנייה של מלחמת העולם השנייה בפולין.

יש הטוענים שהספרות היא בבחינת מורה דרך לגיבוש תכונות ראויות, כמו מצוינות אישית ומוסרית, להתעמקות בשאלות קיומיות, לפיתוח אמפתיה וחשיבה; לעומתם יש הסוברים כי הוראת הספרות יוצרת עומס מיותר על הלומדים במערכת החינוך ומסיטה אותם מקניית מיומנויות הכרחיות לחיים במאה ה- 21.  המתח בין שתי עמדות אלה מבטא את מעמדה הפרדוקסלי של הספרות בישראל: מצד אחד הספרות נתפסת כתחום "לא נחשב", לא כדאִי ולא מוערך; מצד שני היא נתפסת כתחום דעת עתיר השפעה חינוכית וחברתית.

הספר שלפניכם הוא פרי של מסע חשיבה, לימוד וחקר בן שנתיים שערכו שלוש עשרה חוקרות ממגוון מוסדות להכשרת מורים. חידושה של אסופה זו הוא בהתבוננות המחקרית בלמידת הספרות ובהוראתה בפועל בבתי ספר יסודיים ותיכוניים בזרמי החינוך השונים בארץ. בספר ארבעה שערים: השער הראשון מפנה מבט ביקורתי לתוכניות הלימודים ומצביע על התמורות העיקריות שחלו בהן; השער השני עוסק בשיח כיתה בשיעורי עברית וספרות במרחבי לימוד שונים; השער השלישי נסב על הערכה בהוראת ספרות בסביבות למידה שונות; והשער הרביעי מתמקד בקריאה ובעידוד קריאה בסביבה הבית ספרית. הספר מזמין את קוראיו – קהילות של מורים ומורי מורים, ספרנים והורים – לתהליכי חשיבה על פיתוח דרכים לטיפוח הוראת ספרות, כזאת שתלמידים ימצאו בה מקור השראה ומשמעות לחייהם, עוגן אתי ומצפן לנקיטת עמדה; דרכים שיביאו לעידוד קריאה ולשיפור מעמדה הייחודי של הספרות כתחום דעת.