חדש על המדף

'ניצלתי רק כדי לא להשכיח את השואה [...] נשרפתי כמו כולם במשרפות. לא הכוח שלי מאיץ בי. אני שליח ציבור. ניצלתי על מנת שלא לתת מנוח'. משה פראגר היה דמות מרתקת ושונה בנוף הארץ-ישראלי לפני הקמת המדינה ואחריה. הוא פעל להנחלת זיכרון השואה, מחקרה והנצחתה בחברה החרדית, והותיר חותם על עיצוב זיכרון השואה גם בחברה הישראלית הכללית. סיפור חייו של פראגר, איש רוח ומעש, משתלב בפרקים היסטוריים דרמטיים של העם היהודי. פראגר, יליד ורשה ובשר מבשרה של יהדות פולין התוססת, סייע במבצע מורכב ומסוכן להברחתו ארצה של האדמו"ר מגור, הרב אברהם מרדכי אלתר, ובמסגרת שליחותו הגיע אתו לארץ ישראל בשנת 1940. תקוותו לשוב חזרה אל חיק משפחתו שנותרה בוורשה נכזבה, ולאחר שנספו כל קרוביו, ובראשם אשתו ובתו, נשא פראגר את אשמת עזיבתם כל ימיו. מיד עם הגיעוֹ לארץ תיאר פארגר את אֵימי שלטון הנאצים מעל כל במה ובמאמרים רבים בעיתונות, ולאחר מלחמת העולם השנייה נמנה עם חוקרי השואה החלוצים בארץ. עד יום מותו עסק בעיצוב זֵכֶר השואה במרחב הכללי ובזה החרדי בפרט, וראה בפעילותו זו שליחות עליונה. בתוך מערבולת הימים מספר את סיפורו של אדם, של תקופה, של מציאות ושל ייצוג מציאות, של היסטוריה ושל זיכרון. פועלו של פראגר וכתביו הרבים הנדונים בספר זה חושפים צד לא מוכר ביחסים שבין התנועה הציונית ומדינת ישראל ובין החברה החרדית.

״רק לפני רגע הצעתי לא לפחד להציע פירושים גם למטופלים שחוו טראומה מוקדמת. אמרתי שגם מטופלים פוסט-טראומטיים אינם עוּבָּרים. והנה עכשיו אני מציע לכם לא להפנות את הפירוש לקומות גבוהות אלא לחפש את הקומה הנמוכה ביותר שממנה המטופל מתקשר אתכם. הטכניקה שלי לא עקבית? ייתכן. אבל כך אני מבין פסיכואנליזה. לדעתי זה די נדיר שתהיה בכל שעה טיפולית הלימה מלאה בין החשיבה התיאורטית המועדפת עלינו לבין התיאוריה הקלינית שתנחה אותנו״.

בריפוי בדיבור מובאות 13 שיחות פסיכואנליטיות שקיים הפסיכואנליטיקאי והפסיכיאטר ערן רולניק במהלך מגפת הקורונה עם מטפלים נפשיים. זהו טקסט לימודי-חווייתי חד-פעמי ורב-קולי שנוגע בניואנסים הרגישים ביותר של המפגש האנליטי. מושגי יסוד ומחלוקות שלעיתים הופכים למגדל שן מושגי מקבלים כאן חיות חדשה ורעננה מנקודת מבטו של קלינאי, חוקר ומורה מנוסה, וכל זאת תוך חציית הפנטזיה התיאורטית. התיאוריה עבור רולניק אמנם מרכזית למעשה הקליני, אבל היא אינה מצדיקה את עצמה כפילוסופיה המנותקת מהרוח החופשית של הפסיכואנליזה כפרקטיקה וכאתיקה. לרולניק אין פרות או פרים קדושים, ולכן גם אין לו צורך לשחוט הוגים או הוגות. יש לו מחויבות לדיבור המרפא של מטופליו ושלו, כמו גם לפתיחות למרחב הלא מודע במובן הכי פרוידיאני שאפשר.

ריפוי בדיבור מיועד למטפלים ולמטופלים; הוא משלב מניפסט תיאורטי רחב יריעה ביומן קליני מעורר השראה, ושניהם מגלמים יחסים של סקרנות, ספקנות ואהבה – לקליניקה, לתיאוריה ולהיסטוריה של הפסיכואנליזה.

הניגון שימש בראשית החסידות ככלי מעשי להשפעה על רגשותיהם ונפשותיהם של המנגנים וסביבתם. המטרות היו מגוונות: התעוררות משינה לצורך עבודת ה' ותמריץ להתעלות הלב והנפש הנדרשת לקיום תורה, מצוות, תפילה ואפילו לימוד. השימוש הנרחב בדרשות החסידיות במוטיב הניגון כדימוי והשימוש המעשי בו ככלי לעבודת ה', בצרוף העדויות העולות מהדרשות ומהסיפורת החסידית הענפה, מעידים על חשיבותו ומעלתו הרוחנית בהגות החסידית ובחיי היום יום בקהילות החסידיות. על רקע זה בוחן הספר את מעמדו, תפקידיו ומשמעויותיו של הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב. השוואה מקיפה, שנעשתה לראשונה, לערך הניגון בדרשות ראשית החסידות מהבעל שם טוב ועד האדמו"ר הזקן, מעלה שהדומיננטיות של המוסיקה ונוכחותו של המוטיב המוסיקלי בהגותו של רבי נחמן, הן תופעה חריגה גם על רקע ההשוואה לדרשות אבות החסידות. חיבור זה טוען כי הציר המרכזי שסביבו סובב נושא הניגון בהגותו של רבי נחמן הוא הציר המטאפיסי־קיומי. המוסיקה בתורתו מהווה תשתית לכלל כתיבתו, אם בגלוי ואם בסמוי. 

כיצד עלינו להבין את הסיפורים שבתלמוד הבבלי? מה מקורם? מדוע נכללו בתלמוד? כיצד הם קשורים להלכה התלמודית? בסיפורים תלמודיים מעמיק פרופסור ג׳פרי רובינשטיין במורכבות הטקסטים הללו ומפנה את תשומת ליבנו להיבטים הספרותיים שבהם ולהקשריהם התרבותיים – החיוניים להבנת האומנות שבסיפורים, משמעויותיהם וחשיבותם.  בהתמקדות בשישה סיפורים מפורסמים מהתלמוד הבבלי ובאמצעות דיון ברבים אחרים הקשורים אליהם, מאיר הניתוח של רובינשטיין את הדרכים שבהן חז״ל השתמשו בנרטיבים כדי להתמודד עם המתחים היסודיים של תרבותם.

ספר איוב הוא כספר החתום; רבים מכירים את הסיפור, אך מעטים מבינים את רעיונותיו העמוקים: את המענה של ה' לאיוב, את ההבדל בין הטיעונים השונים שבפי רעי איוב, ואת ההתפתחות של מחזורי הדיונים לאורך הספר.

הייחוד של החיבור שלפנינו הוא בשילוב של פרשנות רצופה של כל פסוק ופסוק לבין פרקי הגות ועיון. בכך הוא מאפשר לימוד בהירשל ספר איוב על פי דברי חז"ל והפרשנים לצד העמקה בענייני השקפה, בעיקר בשאלת הגמול והיחס בין אדם לבוראו.

הספר מזמין את הקורא למסע פרשני-רעיוני-הגותי בעקבות הדיונים שבין איוב לחבריו ובעקבות מענה ה' לאיוב.

פירושי וחיבורי תלמידי הרשב”א על קבלת הרמב”ן בפירושיו על התורה
709 עמודים

האם אנחנו יכולים להשתנות? עד כמה מסלול חיינו מושפע מהתכונות היסודיות שעמן נולדנו? איך הכרת האישיות יכולה לסייע לנו בבחירותינו התעסוקתיות, החברתיות והזוגיות? ובכלל, מה הקשר בין נטיות רגשיות לא רצויות לבין סוגי אישיות שונים?

לפרוץ את גבולות האישיות מעורר שאלות אלה ורבות אחרות ומבקש לפענח את הסוד החשוב ביותר בחיים האנושיים – כיצד בנויה האישיות, מה הם מרכיביה, מה ההבדל בנטיות הרגשיות בין בני האדם, מה מניע לפעולה אנשים שונים, והחשוב מכול, מהו ארגז הכלים ההכרחי שבאמצעותו נוכל לפרוץ את הגבולות שהאישיות מציבה לנו, תוך ניצול כוחותיה לטובתנו. 
הספר מציג את גוף הידע המעשי המשמעותי ביותר המסתתר בארון הספרים היהודי בכלל, ובמדף הקבלה והחסידות בפרט, ידע שנחצב מתוך עשרות רבות של כתבים ומציע מודל ייחודי של סוגי אישיות שונים. זהו ספר פוקח עיניים שישנה את יחסנו לעצמנו ולזולתנו.

מתודולוגיית "מחקר הפעולה" המוצגת בספר זה מסייעת בידי המקצוענים, המתמחים והסטודנטים להתמודד עם סוגיות מעשיות ותיאורטיות בעבודתם ובהכשרתם, לחקור ולפתח את התחום ולהציע את נסיונם המקצועי לקהילה האקדמית ולהקהילת המקצוענים.

פסיכולוגים מטפלים ואנשי חינוך וכמוהם מקצוענים-מנוסים נוספים מוצאים את עצמם מתמודדים עם סוגיות טיפוליות וחינוכיות מורכבות, ונוכחים לדעת כי המציאות היא לאין ערוך מורכבת יותר מאשר התשובות הניתנות בספרות התיאורטית מחקרית. המקצוענים-המנוסים מוצאים את עצמם מפלסים את דרכם במחיר התנסותי לא קל, ובפועל הם יוצרים היישר משדה העשייה תיאוריית פעולה ומתודות עשייה הנותנות מענה לבעיות העשייה המעסיקות אותם. מתודולוגיית "מחקר הפעולה" מוכרת בעולם האקדמי ובפעולם אנשי המקצוע כמתודולוגיה בעלת איכויות ייחודיות המעשירה את תחום העשייה ואת התיאוריה.

ספר זה הוא השלישי בסדרת ספרי מחקר איכותני שכתב אשר שקדי. כל אחד מהספרים מדגיש פן אחר בתחום הרחב של המחקר האיכותני, והם משלימים זה את זה. קדמו לספר זה הספרים: "מילים המנסות לגעת" ו"המשמעות מאחורי המילים", שאף תורגמו לאנגלית וכבר זכו להדפסות רבות, ועודם נמצאים בשימוש חוקרים ותלמידי מחקר על מדפי הספרים ובספריית העיון הדיגיטלית "כותר". לכתיבת ספר זה הצטרף הפסיכולוג והחוקר חיים וינברג, שמטרת השותפות עמו היא להרחיב את מעגל הקוראים על ידי פנייה לתכנים בתחום הפסיכולוגיה והטיפול, תוך דגש על מחקרים עצמיים של מקצוענים-מנוסים.

הספר כולל הדרכה תיאורטית ומעשית מפורטת לביצוע מחקרי פעולה, והוא משלב מבחר מחקרי פעולה המדגימים הלכה למעשה את תהליכי הביצוע. מטרתו של הספר לעודד מגוון רחב של מקצוענים-מנוסים וסטודנטים למקצועות הוראה וטיפול , לשלב בצד עבודתם המעשית מחקרים המתעדים את עבודתם ותורמים לפיתוח התחומים. כמו כן לעודד מוסדות אקדמיים להציע לתלמידי תואר שני ושלישי בעלי ניסיון מקצועי לתעד ולחקור את עבודתם, מתוך אמונה כי מפתח חשוב לפיתוח תחומים אלו נמצא בידי המקצוענים-המנוסים.

האם מותר להציג טיעונים שקריים כדי לבסס עמדה ? מהן החובות האתיים המוטלות על מנחי מחלוקת, כגון יושבי ראש פאנלים ומגישים בתקשורת ? כלפי מי בכלל קיימות חובות אתיות בתחום המחלוקת ? ועוד – בכל אלה עוסק ספרו החדש של הרב יובל שרלו – “לשם שמיים – האתיקה של המחלוקת”.
הספר “לשם שמיים – האתיקה של המחלוקת” הוא ספר ייחודי בכך שאין הוא עוסק בנושאים של המחלוקת, כי אם בצורה ובעקרונות שעליה להתנהל. כל מי שמשתתף בויכוח כלשהו – למעשה כולנו, וכל מי שעוסק בהנגשת מחלוקות – כגון כלי התקשורת, ימצא בספר זה ראשיתו של קוד אתי מוסרי להתנהלותה של המחלוקת.
ספר זה גם מהווה מודל ייחודי לעיסוק בנושא תרבותי כללי, על פי עקרונות האתיקה הכלל-אנושית, השואבת את מקורותיה מעולמה של היהדות, ומנגישה אותם לחברה כולה.

מחלוקת היא חשובה- היא אחת מאבני היסוד של התרבות ואי אפשר לוותר עליה כלל. כבר בראשית התורה, בסיפור מגדל בבל, נדחית האחדות הפסולה, והקב”ה בוחר לפזר את האנושות. מאידך גיסא, מחלוקת יכולה להוביל לתהום גדולה ולפגוע. ספר זה לא מתעסק בסוגיא ספציפית או מחלוקת מסויימת – אלא מתווה את התנאים האתיים שבתוכם צריך לנהל את הדיון. איך ראוי להציג את עמדת הצד השני בוויכוח? אילו טענות אסור לטעון? איך משפיעות הרשתות החברתיות על אופי המחלוקות וצורת הדיון.