חדש על המדף

ספר זה, אורות האדם והנפש, מציג את משנתו הפסיכולוגית של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ומסביר כיצד היא רלוונטית לכל אדם ואדם: הן למי שמעוניין להבין את עצמו ולהתפתח, הן לאנשי מקצוע השואפים להבין את מטופליהם ולקדם את התהליך הטיפולי, והן להתעמק במשנתו של הרב.

רבים מכירים את משנתו של הרב. אלא שהרוב מכירים את צדדיה הלאומיים של משנתו, ואילו צדדיה הפסיכולוגיים נותרו עלומים, וכמעט שאינם מוכרים, אפילו לחלק מתלמידיו. כדאי לדעת שהרב יצר תורה פסיכולוגית עמוקה ועשירה, היכולה לשפוך אור מיוחד על נפש האדם.

הפסיכולוגיה של הרב קוק מבוססת על הפסיכולוגיה החסידית, אבל היא מפתחת אותה באופן מקורי ונועז. היא מבוססת על אמונה עמוקה: אמונה באדם, בטוב המקורי והעמוק הקיים בו, ברצונו להיטיב לעולם כולו. עם זאת, היא אינה מתעלמת מצדדיה האפלים של הנפש. היא יודעת להצביע ללא רתיעה על צדדיה הקשים ביותר של הנפש, על שפלויותיה ואומללותה. היא מצליחה להראות כיצד כל אלה נובעים מאותו רצון להיטיב, שהתעוות ונשבר. מתוך ההבנה העמוקה של סיבוכי הנפש, עולות בבהירות מסקנות לגבי דרכי התמודדותה, והדרך להתגבר על הכשלים הממלאים את חיינו.

בסיפורי מדרש האגדה הארץ ישראלי על ספר ויקרא נחשף עולם מפתיע בדינמיות שלו, הנעה משגרת חיי היום יום למאורעות היסטוריים, מבית המלוכה ובית המקדש לתנור האפייה הביתי. בדמויות: נשים הרות ויולדות, קיסרים רומאים, חכמים בבית המדרש וחקלאים ובעלי אדמות, וכן דמויות מקראיות ומיתולוגיות. המנעד החווייתי המתגלם בסיפורים אף הוא רחב באנושיותו: מלאות ההיריון והלידה, שגב הבריאה, וחוויות אישיות וקהילתיות של פגיעה, אובדן ואבל. מן הסיפורים עולים פעמים רבות קולות של דמויות שאינן נמנות עם המעמד השליט או המנהיג דווקא, ובהם קולות חתרניים ממש.

בעשרת המאמרים, שנכתבו במשך כמה עשרות שנים ועובדו ונערכו לקראת הכללתם באסופה זו, המחברת מנתחת סיפורים משלהי העת העתיקה בכלים בני זמננו ומקומנו. הדיון בסיפורים נדרש לשלושה מוקדי מחקר עיקריים: תורת הספרות – הפואטיקה; הפולקלור והתרבות העממית; והפרשנות – עיון בפעילות הפרשנית המרכזית לשיח של חז"ל, והתבוננות ביקורתית ומעורבת בדרכי הקריאה הפרשנית המחקרית העכשווית.

בדיון מובא גם ההקשר ההיסטורי של ארץ ישראל במחצית הראשונה של האלף הראשון לספירה הנוצרית. בסיפורים באים לידי ביטוי יחסים רוויי מתחים בין הקבוצות השונות הפעילות בחברה בת הזמן: יהודים ויהודיות מלומדים,  וגם המרוחקים יותר ממוסדות הלימוד הרבניים, וכן נוצרים ופוליתאיסטים, באזור המזרחי של אגן הים התיכון ואף במרכזה של האימפריה השלטת בעיר רומא. הדיון במה שמכונה כאן 'דו־שיח סיפורי' מעלה זיקות ושאילות בין־תרבותיות ובין־דתיות. מדרש ויקרא רבה מוצג בספר כאחד מאוצרות הספרות העברית העתיקה, מלאכת מחשבת ספרותית רבת־ערך.

כיצד יכול הוגה להביע דעות קיצוניות כשהוא בסביבה דתית?האם ניתן לנסח חוויה דתית במילים? האם יכול הוגה לפנות בדבריו לקהילות שונות? התשובה לשאלות אלה היא הכתיבה הרב ממדית. לא בכל התקופות היה ההוגה הדתי מודע ליכולת שבכתיבה, לעוצמה שברב ממדיות. ספר זה עוסק בהגות היהודית במאה השתים עשרה. הספר עוקב אחר התהליך של התגבשות הכתיבה הרב ממדית החל מהשימוש בטכניקות של הצנעה בכתביהם של ר' שלמה אבן גבירול ור' יהודה הלוי וכלה בתודעה של כתיבה. השלב הבשל של תודעת הכתיבה החל להופיע בפרשנותו של ר' אברהם אבן עזרא לספרי המקרא והגיע לשלמות בהגותו של הרמב"ם. ספר זה מציג תחנות בתהליך הכתיבה, ומעמיד את הקורא בפני הדרמה המתחוללת בדעתו של הגאון והמנהיג כשהוא מחבר את יצירותיו הפילוסופיות והתאולוגיות.

מהי מהות הקשר בין העבודה לבין החיים האישיים? הספר המשכיות ושינוי – גמלאיות שלא פרשו מציע תשובות לשאלה הזו מנקודת הראות של פלח ייחודי בקבוצת גיל שהעניין בה הולך וגובר עם העלייה בתוחלת החיים: הגיל השלישי. קבוצה של תשע נשים בגיל פרישה, נשות אקדמיה, חוקרות, מרצות וקלינאיות – קיימה  לאורך כעשר שנים מפגשים חודשיים שנדונו בהם שאלת הפרישה, והקשר בין העבודה והחיים. מתוך המפגשים הללו, נולד ספר. השיח בקבוצה אפשר למשתתפות עיבוד משותף של סיפורי חייהן, עד לגיבושו של כל סיפור חיים לפרק אישי בספר זה.  הספר כולל גם מבוא שסוקר ומשווה את הספרות המדעית הבין-לאומית בתחום, פרק העוסק בנרטיבים המרכזיים העולים בפרקים האישיים, וכן אפילוג המתאר את הפרידה מהעבודה על הספר ומחשבות לעתיד. המתודולוגיה המחקרית משלבת בין שלוש גישות: אוטו-אתנוגרפיה, אוטו/ביוגרפיה ומחקר נרטיבי.

לספר חשיבות המחקרית בהארת הזווית הייחודית והחדשנית של נשות אקדמיה שפרשו לגמלאות. הוא מציע מסע מרתק בשבילי החיים, תוך בחינה מעמיקה של מגוון מסלולי התפתחות אישית ומקצועית. הפסיפס הצבעוני של סיפורי חיים מלאים ועשירים, שהפרישה היא רק נקודת ציון בהם ובפירוש לא סוף פסוק לחיוניות ולעשייה, משדר מסר אופטימי שכל קוראת וקורא ייצאו נשכרים ומחוזקים ממנו.

בספר שמסכם פעילות ציבורית של מעל שלושה עשורים ובמרכזה שתי קדנציות כמנכ"ל משרד החינוך, פורס המחבר את תפיסותיו ואת המהלכים להם היה שותף בשנותיו במשרד. בבסיס תפיסתו החינוכית של שמואל אבואב ניצבת ההכרה במרכזיותה של דמות הבוגר ובחשיבותם של המורות והמורים בהשגת יעדי החינוך.
שמואל מספר על ילדותו ונערותו ועל ההשפעה המיוחדת של המורות בבית הספר היסודי ובתיכון על בחירת הכיוון בחייו המקצועיים.
במשרד החינוך, אחרי הכרת הצרכים והצבת היעדים, הוביל שמואל את הצוותים המקצועיים בגיבוש תוכניות לימודים שיכינו את המערכת למאה ה-21 ובפיתוח כלי הוראה למורות ולמורים, שמובילים את המערכת ליעדיה החדשים.
ההכרה בחשיבות המורים לקידום מערכת החינוך ובצורך המתחייב לשתף פעולה – בהקשבה ובענייניות -  עם ארגוני המורים, היו מוטיב מרכזי בגיבוש תפיסתו החינוכית והניהולית, לאורך השנים בהן ניהל את משרד החינוך.

הגישה הטיפולית 'לחיות ADHD 'המתוארת בספר, מדגישה את הצורך לפרק את המושג ADHD למרכיביו הרבים והמגוונים, כדי להבין ולזהות את הפערים והקשיים הכרוכים בו. לימוד מעמיק והדרגתי מסייע לייצר שינוי בעולמו הרגשי של אדם עם ADHD, ומאפשר צמיחה, העצמה והגשמה עצמית.
ילד/ה או אדם עם ADHD ,הורה, בן/בת זוג, מורה, מטפל/ת, מדריך/ה או מאמן/ת, לומדים להכיר את שלל המאפיינים, ולדבר בשפה חדשה, חיובית ומדויקת — 'שפת ההגשמ"ה'. שפה זו משתלבת בכל מפגש ובכל שיחה. באמצעותה לומד האדם להגביר מודעות, להבין את עצמו, ובעיקר לתקשר ולהסביר את עצמו. כך ירגיש שלם ובריא בנפשו.
לאורך הספר משולבים דוגמאות ודימויים רבים, התורמים ליצירת בסיס ידע רחב, להבנה וליישום.

לכרוך את התפילה הוא החלק השני בסדרת מסעותיו של המחבר בעקבות סידורי תפילה ומתפללים בארץ ישראל בעת החדשה. כמו קודמו, פותח סידור, גם כרך זה מבוסס על פרויקט־הרשת השבועי של המחבר ("סידור אחד בשבוע"), וכולל בתוכו את סיפוריהם של כשבעים סידורי תפילה שהודפסו בארץ ישראל, מאמצע המאה התשע עשרה ועד לשנים האחרונות: ספרדיים ואשכנזיים, לאומיים וחרדיים, שמרניים ופורצי דרך. הסידורים מוצגים בנימה אישית, תוך התייחסות לדמויותיהם של העורכים ושל המדפיסים; לעיצובם התוכני והחזותי; לנסיבות הזמן והמקום שבו נוצרו; ולמגוון סוגיות הנוגעות לתכנים, לקהלי יעד וכמובן גם לאידיאולוגיה ולפוליטיקה.
רבים מן הסידורים המוצגים בכרך זה נשכחו כמעט לחלוטין ברבות השנים, וסיפוריהם מציגים זוויות מפתיעות ולא מוכרות בסיפור הליטורגי הארץ־ישראלי. לעיתים, הדפסת הסידור היא למעשה רק קצהו של סיפור היסטורי נפתל ומרתק, המשקף פרקים דרמטיים בקורות העם היהודי בעת החדשה, הן בארץ הן מחוצה לה. לצד הסידורים עצמם, סקירות אחדות מוקדשות לתופעות נוספות בחקר התפילה הישראלית: הטמעת התפילות לזכר הנספים בשואה בסידורי התפילה; תפילות לאומיות שלא זכו למקום של קבע בסידורי התפילה, ועוד.
פרקי הספר ערוכים סביב מקבצים שונים, המאפשרים להשוות בין קבוצות שונות של סידורים ולהעריך את השפעתם: סידורי ירושלים בתקופת המנדט; סידורים לאומיים בסערת מדינה; סידורים הנסמכים על הדפסות קודמות בתפוצות; סידורי עדות וקהילות מובחנות; סידורים מתורגמים; סידוריהם של צדיקים ופוסקים; סידורי הזמן החדש; ומספר סידורי חג ומועד.

מתי ואיך התפתחה הסוציולוגיה הישראלית ואילו גלגולים עברה? כיצד פעלה במרחב הלאומי היהודי-ישראלי ובתוך הסכסוך עם הלאום הערבי-פלסטיני? כיצד הושפעה מן התמורות שחלו בזירת הסוציולוגיה הבין־לאומית? איך פירשה הסוציולוגיה את החברה הישראלית ואת השינויים שחלו בה ומה הייתה תרומתה לשיח החברתי והפוליטי בארץ? עניינו של ספר זה הוא ההיסטוריה הרעיונית של הסוציולוגיה הישראלית, מתחילת ההתיישבות הציונית בארץ בשלהי המאה ה־ 19 עד סוף העשור השני של המאה ה־ 21 . בספר נידונות הגישות המרכזיות והגישות הלעומתיות בסוציולוגיה, מתוארות דמויות ממסדיות ודמויות מרדניות ומבוארות המחלוקות שהסעירו את שדה הסוציולוגיה. ספר זה הוא אפוא מסע אינטלקטואלי בזמן דרך עדשת הסוציולוגיה: הספר פותח עם מבשרי הסוציולוגיה, שפעלו בהשראת התנועה הציונית; ממשיך עם המייסדים והמְמַסדים של הסוציולוגיה באקדמיה משנות החמישים עד שנות השבעים של המאה ה־ 20 , אבות הסוציולוגיה הממלכתית; עובר לעסוק בסוציולוגים המבקרים של שנות השבעים ושנות השמונים, שהתמקדו בניגודים לאומיים, מעמדיים, עדתיים ומגדריים; ולבסוף עוסק ב'פוסט־יים', בסוציולוגים הרדיקליים, הפוסט־מודרניים והפוסט־קולוניאליים, וגם בפוסט־ציונים ובבובריאנים החדשים, של שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. הספר מסיים בסקירת המשבר המשחר לפתחה של הסוציולוגיה האקדמית בעשור השני של המאה ה־ 21 , בהקשר הנאו־ליברלי והנאו־קולוניאלי. 

ספר זה דן בסוגיית 'ציון והתפוצות' מבחינה מחקרית והגותית־פילוסופית. המונחים 'ציון' ו'התפוצות' (או 'הגולה') רוויים במשמעויות הנישאות בזיכרון ההיסטורי ארוך הטווח של העם היהודי. אך הם גם מעלים שאלות הקשורות בתקוות, במחלוקות ובמשברים של הקיום היהודי בהווה. מחברי המאמרים, מהשורה הראשונה של הוגים וחוקרים במדעי היהדות בארץ ובחו"ל, דנים בנושא מבחינה היסטורית, ספרותית, אמנותית והגותית.

הספר, על שלל פרקיו, נועד לקדם דיון ציבורי מלומד ומעמיק בשאלות ובאתגרים הקשורים בעתיד הקיום היהודי בישראל ובתפוצות.

בספר זה מאוגדים מאמרים פרי עטו של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל לציבור שוחרי התורה והדעת. בכתבים אלה מתייצב הרב בצומת המסורת והמודרנה ומעמיק חקר בסוגיות שלידתן באותו מפגש. כאשר הזהות היהודית ומורשתה נפגשות עם התרבות הסובבת, עולות בדרך הטבע שאלות העשויות לדרוש מענה. חלקן מעוררות מבוכה קיומית, והמתמודד עמן זקוק להארה הנוגעת לשורשי אמונת האדם. אחרות תובעות גיבוש עמדה רעיונית או מדיניות חברתית מושכלת. בשני המקרים המענה נדרש. בעבור יהודי המודע להתמודדויות ולמבוכות המשפיעות עליו ומעצבות אותו, ירצה או לא, ההתעלמות והחזרה לסדר יום מיושן אינן בגדר אפשרות.

הרב ליכטנשטיין ניגש תחילה לתיאור המבוכות האלו מתוך ידענות מופלגת ומתוך יכולת ניתוח עדינה ומדויקת. בשלב שני ומעבר לתיאור המצע הרעיוני הנתון, אנו מוצאים כאן התמודדות וסלילת הדרך. גישת הרב היא ישרה, ועל כן היא מורכבת. אין כאן עיגול פינות. הוא אינו מתפתה לנוחות שבחדגוניות אידיאולוגית המביאה אחרים להתכחש לזכויות היריב, וגם אין סיכוי שהכמיהה לנורמליות, בתפיסתה הרווחת, תקהה את מבטו החודר. הרב נטוע בדל"ת אמות של הלכה ולן בעומקה, ודווקא משם עיניו משוטטות באופקים רחבים ורחוקים.

חוויית הקורא עשויה להשתנות ממסה למסה ומאדם לאדם. לעיל דיברנו על מציאת
המענה וסלילת הדרך, ואלו יעניקו מן הסתם תחושת רגיעה ובהירות. אך ייתכן שמורכבות המבט תשרה אי־נוחות, ודווקא תזרע מבוכה. לעיתים התועלת וגם ההנאה מכתבי הרב מותנות בנכונות לצאת מהשגרה המחשבתית. הרווח הוא הסיכוי לחיים אמיתיים יותר, מבחינה יהודית ואנושית כאחת.