חדש על המדף

בספרו "אל שפת האמת – על המועדים" מאת הרב אייל ורד, בהוצאת "אלומות" מבית "דני ספרים",  בלשון השווה לכל נפש מביא הרב ורד מתורתו של ה'שפת אמת' למועדים.  בשילוב סיפורים מחיי היומיום הופך המפגש עם תורת ה'שפת אמת' למין התוועדות חסידית, המזמינה את כולם להתענג מטעמה של תורת החסידות על המועדים. 

הזמן היהודי אינו כזמן הרגיל. תכונתו משתנה ומוארת באור יקרות  לפי תכונתו הרוחנית המיוחדת השייכת אליו. פסח הוא 'זמן חירותנו'. זמן של חירות. וסוכות הוא ' זמן שמחתנו', וכן על זה הדרך. והאדם הוא העובר בתוך הזמן, הנושא בתוכו את האור הרוחני המיוחד שלו, ומשפיע ממנו עלינו הנמצאים בתוכו. ובמקום הזה עומדת ניצבת כמגדלור של אור זורח תורתו של הארי הגדול, רבנו יהודה לייב אלתר, ה'שפת אמת'.

שנה אחר שנה חושף בפנינו ה'שפת אמת' את עמקי סודותיו של המועד, את תכונת זמנו, ואת פעולתו על הנפש הישראלית, ומשנה לשנה הולכים העניינים ומתחברים ונעשים כמין מחרוזת שלמה, שעוטפת אותנו באור תורת החסידות, וצובעת את המועדים בצבעים חדשים.

ה'שפת אמת' – הוא רבי יהודה אריה לייב אלתר, האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות גור ומנהיג בולט של יהדות פולין. בהנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות המרכזית בפולין. ספרו, שעל שמו הוא נקרא, 'שפת אמת', הוא אוסף של דרשות על פרשות השבוע והמועדים. הספר הודפס לאחר פטירתו, נתקבל בכל תפוצות ישראל, ומציג את דרך הפרשנות החסידית ותפיסת עולמה. 

זהו ספרו הראשון של סא"ל (מיל') מידן בר, ובו הוא חושף חוויות מתקופת שירותו כטייס מסוקים ברצועת הביטחון בלבנון, שעד היום היו נצורות בזיכרונו. מילותיו של מידן מצליחות לתאר את דור רצועת הביטחון ממעוף הציפור, אך גם להרעיד את נימי הנפש. זהו אינו רק ספר על תעוזה ואומץ לב, אף שיש בו גם לא מעט מאלה, אלא בייחוד ספר שמקלף אט-אט את שכבות הבצל עד שמתגלים רגשות הפחד, הבדידות, ההקרבה והסיפוק שבתוך תא הטייס ונחשפים הקשר הייחודי והמחויבות לכוחות הקרקע ברצועה. בעומק ובחן מצליח בר לנסח תובנות רבות בנוגע לחברה הישראלית, למנהיגות ולבני האדם באשר הם, וכן תובנות באשר לחיבורים בין אוכלוסיות ודבקות במשימה שהיא לאו דווקא צבאית.  

יואב, תלמיד כיתה ב, קורא בשטף טקסטים המתאימים לבני גילו, אך הוא אינו מבין אותם. נועה, תלמידת כיתה ג, מבינה את הנקרא, אך קריאתה מקוטעת. ואילו ספיר, תלמידת כיתה ה שיכולתה המילולית מרשימה, כותבת בשגיאות רבות שאינן מאפשרות להבין את הכתוב. אילו תופעות הן בתחום ההתפתחות התקינה, ובאילו מקרים דפוסי הקריאה והכתיבה מרמזים על בעיה? כיצד אפשר לעזור לילדים להתגבר על הקשיים הללו?

הספר איך קוראים את זה? מנסה לענות על השאלות האלה ובתוך כך מבהיר מונחים כמו דפוסים של קשיי קריאה ואיות, טעויות בזיהוי מילים, תפיסה עצמית ומוטיבציה פנימית וחיצונית, ומבחין בין מושגים שונים כמו אבחון לעומת הערכה וקשיי קריאה לעומת לקות קריאה.

הספר עוסק במיוחד באיתור הלומדות והלומדים עם הצרכים המיוחדים ובדרכי התמודדות אפשריות, אך הרעיונות המוצגים בו מתאימים לכלל ילדי הכיתה. הידע התיאורטי והיישומי בתחום ההערכה וההתערבות המוצע בספר זה נועד לאפשר למורים, לסטודנטים ולהורים לפתח תובנות בקשר לצורכי הילדים המתקשים בקריאה ובאיות וללמוד כיצד לבחור עבורם את ההתערבות המתאימה ביותר.

אסופת מאמרים של הפסיכואנליטיקאית בטי ג'וזף (2013-1917), אשר לעבודתה יש השפעה יוצאת דופן על ההתפתחות והתיאוריה של הטכניקה הפסיכואנליטית במסורת הקלייניאנית. האסופה בוחנת את התפתחות הגותה ומראה כיצד חלק מכריע בתיאוריה שלה, וביישומה בטיפול, עוסק בחקירה מדוקדקת ורגישה של התהליך הטיפולי עצמו.    במאמרים נדונים, תוך תיאור מפורט של חומר קליני, נושאים מהותיים ושנויים במחלוקת, בהם: הזדהות השלכתית, העברה והעברה נגדית, פנטזיה לא מודעת, השקפות קלייניאניות על צרות עין ודחף המוות. ג'וזף עוסקת בנושאים אלו תוך שימת דגש, בראש ובראשונה, על שינוי נפשי והקשר שלו לאיזון נפשי.   המאמרים מציגים תיאור מפורט של חומר קליני, והספר כולל ארבע הקדמות מאת עורכי הספר, מייקל פלדמן ואליזבת' בוט ספיליוס. בהקדמות מסבירים העורכים את רעיונותיה של ג'וזף, מחברים אותם לשדה הקלייניאני בכללותו ומצביעים על חשיבותם לדיסציפלינות משיקות ולמסורות פסיכואנליטיות אחרות.

היהודי הנחשל, הלובש קפוטה מלוכלכת, המנצל את האיכרים ומרעילם בוודקה — אותו אנו מכנים נבל ובזים לו. היהודי שהתנתק מההמון, השיל את הקפוטה המלוכלכת, החליף את התלמוד והזוהר בהשכלה אירופית ורוצה לעבוד עבודה יצרנית — אותו אנו מכנים פולש ובזים לו, ולבסוף היהודי שחדל להיות יהודי, שניתק את כל הקשרים המחברים אותו לאותו השבט, קיבל עליו את עול הנצרות ונכנס אל החברה שלנו — אותו אנו מכנים “מכס“ [meches] — מומר ובזים אף לו. [קלמנס יונושה־שנייבסקי]. המיתוס המודרני של היהודי כזר המאיים על הקיום הפולני נוצר בפולין אחרי 1864 (המרד נגד הכובש הרוסי). בשלהי המאה התשע־עשרה, כאשר החל החלום על עצמאות פולין לקרום עור וגידים, התגברה האמונה שהיהודים הם האויב הפנימי העיקרי. תקופה זו הייתה נקודת מפנה בתהליך ההתפתחות של דימוי היהודי כאיום ובהשפעתו על התרבות הפוליטית, על החברה הפולנית ועל יחסי פולנים־יהודים. הספר איום מבית: דימוי היהודי באנטישמיות בפולין — קריאה חדשה דן בקיומם המתמשך ובחשיבותם של תכנים אנטי־יהודיים בחברה, בתרבות ובפוליטיקה בפולין, ומתמקד בתפקיד שמילאו בהבניית התודעה הלאומית הפולנית. 

ספר איוב הוא כספר החתום; רבים מכירים את הסיפור, אך מעטים מבינים את רעיונותיו העמוקים: את המענה של ה' לאיוב, את ההבדל בין הטיעונים השונים שבפי רעי איוב, ואת ההתפתחות של מחזורי הדיונים לאורך הספר.

הייחוד של החיבור שלפנינו הוא בשילוב של פרשנות רצופה של כל פסוק ופסוק לבין פרקי הגות ועיון. בכך הוא מאפשר לימוד בהירשל ספר איוב על פי דברי חז"ל והפרשנים לצד העמקה בענייני השקפה, בעיקר בשאלת הגמול והיחס בין אדם לבוראו.

הספר מזמין את הקורא למסע פרשני-רעיוני-הגותי בעקבות הדיונים שבין איוב לחבריו ובעקבות מענה ה' לאיוב.

אידיאולוגיה ומציאות: יהודי ארצות הברית והיישוב בשלהי התקופה העות'מאנית מאיר באור חדש את היחסים בין שתי הקהילות היהודיות הללו בעשורים הראשונים של הציונות.

ההגירה המואצת של יהודים לארצות הברית מאמצע המאה התשע עשרה סימנה חלופה ממשית לארץ ישראל כארץ המובטחת. בעבור רבים הייתה דווקא אמריקה משאת נפש אידיאולוגית ומעשית. השינוי באופי הפעילות היהודית האמריקנית בענייני ארץ ישראל חל עם ראשית ההתארגנות הציונית בארצות הברית.

יהודי ארצות הברית נרתמו להעמדת תשתיות מדעיות בתחומי החקלאות והבריאות, היו מעורבים בהכרעה לטובת בכורת הלשון העברית ב"מלחמת הלשונות", וביקשו להמיר את בסיס הסיוע לארץ ישראל מתפיסת "החלוקה" של "שנוררות" לנדבנות יצרנית. גולת הכותרת של מעורבות יהודי ארצות הברית בארץ ישראל התבטאה בסיועם להישרדות היישוב בתקופת מלחמת העולם הראשונה ובמהלכים שקדמו להצהרת בלפור.

המחבר מסביר את הסיבות לתמורה ביחסם של יהודי ארצות הברית ליישוב בארץ ישראל ואת התוצאות המעשיות של תמורה זו. זהו מחקר ראשון מקיף על הקשרים בין יהודי אמריקה וארץ ישראל בשנות הדור הראשון של המפעל הציוני ההתיישבותי בארץ ישראל.

המחאה החברתית הגדולה של 2011 השפיעה עמוקות על כלל החברה. באותם הזמנים, התבונן המחבר בחבורת המפגינים ומצא בהם נציגים מכל המגזרים. הגורם המאחד ביניהם היה: “תחושה של רמיסת הזכות הלגיטימית לחיות בכבוד". נושאים כגון: יוקר המחיה, הבדלים בין שכבות העם, ישראל הראשונה השנייה, ואולי גם השלישית, ריסוק מעמדן של השכבות החלשות; של הדלים, הגר, היתום והאלמנה, הקשישים, (חלקם שורדי שואה), בודדים, עריריים, ניכור חברתי בניצוחם של מוסדות השלטון. כל אלה ועוד עמדו לנגד עיניו של המחבר, שצלל באוצרות המקרא אל “אחיו הנביאים" ובדק איך הם הצליחו כבודדים לגרום למהפכה, שתצליח להיטמע בתודעה ובדברי הימים של ההיסטוריה ועם המידע הזה לחבר, תוך מלאכת מחשבת בין עבר להווה, מתוך הנחה, שמה שעבד בעבר, יעבוד בעתיד, וכך ליצור שינוי.ספר זה הוא השראה פורתא לכל קורא להביא אולי לשינוי המיוחל בחברה הישראלית.

הספר מתחקה אחר שלל מסורות שעניינן במה שקדם לבריאת העולם, כדרך שהן משתקפות ומעוצבות בשירת הקודש העברית בת שלהי העת העתיקה וראשית ימי הביניים. הספר נפתח במיפוי מקיף של המסורות העוסקות בדברים שקדמו לבריאה במקרא, בספרות בית שני ובספרות חז"ל. בהמשך מאופיינים דפוסי זיקות לשוניות ותמטיות בין מופעיהן הפייטניים של מסורות מסוג זה לבין מקורותיהן הישירים בספרות האגדה לאגפיה, ואף נחשפות מסורות קדם-בריאה נדירות בפיוטים, החורגות בבירור מן הזרם המרכזי של ספרות חז"ל. מסורות ייחודיות אלה נבחנות בפירוט אל מול מגוון מקורות קדומים שמעבר לדל"ת אמותיה של ספרות בית המדרש ה'קנונית', והדיון מאיר את גלגוליהן של אמונות ודעות על רקע אתגרי פולמוס ומתחים רעיוניים. חטיבה מרכזית בספר מוקדשת לממד הזמן בפואטיקה של הפיוט, בדגש על נקודות ממשק שבין ייצוגי העבר הקמאי ו'ההווה הליטורגי' של ביצוע שירת הקודש במעמד התפילה; הדיון בסוגיה זו מבוסס על יישומן של תובנות תאורטיות מתחומי חקר השירה והסיפורת, ושזורות בו קריאות קרובות בטקסטים פייטניים נבחרים. הספר נחתם בשרטוט קווים לתמורות שחלו בעולמה של השירה העברית במפנה האלף הראשון וכלולה בו גם אסופת פיוטים המוהדרים כאן לראשונה על פי מקורותיהם בכתבי היד של גניזת קהיר. עולמו הייחודי של הפיוט הקדום מצטייר בספר כעצם מעצמיו של פסיפס הספרויות רב-הפנים שנוצר בארץ ישראל וסביבותיה בשלהי העת העתיקה, והוא עשוי לעניין את כל שוחרי חקר ממדיה הספרותיים והרעיוניים של תרבות ישראל הקדומה.