חדש על המדף

בן או בת שהתרחקו מאורח החיים הדתי, האם ההורים אשמים? האם הת נדרשים לשנו תאת יחסם כלפיהם? האם תחושת הכשלון מוצדקת? האם יש גבולות להכלה?

הספר "דור תהפוכות" מבקש לתרום מבט תורני לאחד האתגרים החינוכיים המורכבים של הורים בדורנו.

הרב צבי הירש קלישר (1795—1874) נודע בהגותו ובפעילותו הקדם-לאומית, שקדמה להופעת "הציונות המדינית" של הרצל, ברבע השלישי של המאה התשע-עשרה. עקב כך נשמר לו מקום של כבוד בהיסטוריוגרפיה ובזיכרון הציוניים, בצד משה הס והרב יהודה אלקלעי, כאחד משלושת "מבשרי הציונות" העיקריים. עם זאת, פעילותו הרבנית הארוכה במשׂרת דיין ומורה הוראה, שנמשכה כחמישים שנה, וכתיבתו ההלכתית וההגותית אינן מוּכרות דיין.

הרב קלישר ייחד את רוב זמנו ללימוד תורה, ובצד עיסוקו בתלמוד ובהלכה עסק גם בפילוסופיה יהודית ובפרשנות המקרא. בתחומים אלה פרסם כמה ספרים ומאמרים, וכתיבתו נגעה בבעיות הזמן והמקום, כגון בפולמוס עם הרפורמה וספרות ההשכלה, החותרת תחת המסורת. זיקה אמיצה ניכרת בין שני תחומי היצירה והפעילות שלו, הרבני והקְדם-לאומי.

בספר זה מקובצים תשעה ממאמריו של המחבר, שנדפסו בשנים 2010—2020 בכמה כתבי עת, בעברית ובאנגלית. המאמרים, שעניינם בהיבטים שונים של חייו ומשנתו של הרב קלישר, מבוססים על כתבים ומקורות ארכיוניים שלא נידונו במחקר עד כה, ויש בהם כדי להעמיק את ההיכרות עם דמותו של הרב קלישר ועם תחומי העשייה וההגות שבהם פעל.

הספר דמעה שלא נגעה מציע התבוננות רחבה בנושא הפגיעה המינית וההתמודדות עמה. כותרתו מצביעה על החוויה הקשה העוברת על הנפגעת שמרגע הפגיעה לא שעה איש לדמעותיה, לא התוקף ולא הרשויות המטפלות, שגם מהן היא אינה זוכה להכרה. עם זאת, מסעה של הדמעה לא מסתיים שם, ובטיפול ראוי היא עשויה לזכות בהדהוד והוקרה אשר יובילו להחלמה.

לספר שלושה מוקדים: הראשון מתאר את שכיחות התופעה, מאפייניה והקשריה החברתיים; השני עוסק בטראומה הנפשית שממנה סובלות הנפגעות; השלישי מציג דרכי התערבות ייחודיות המבוססות על מחקרים אמפיריים ועל ניסיונה הקליני ארוך השנים של הכותבת. קהל היעד שלו מגוּון וכולל את אנשי מקצועות הטיפול, הציבור הרחב וכן הנפגעות עצמן. אנשי המקצוע יוכלו למצוא בספר זה המשגות תיאורטיות ומידע אמפירי הנוגע לתגובה הנפשית לאלימות מינית, וכן יוכלו להתוודע לדרכי טיפול המותאמות ספציפית לצרכיה הייחודיים של אוכלוסייה זו. נפגעות אלימות מינית ימצאו בספר תיקוף משמעותי לחוויה הקשה שעברו, שיקוף מילולי לתהליכים פנימיים שהן מתקשות לא פעם לבטא וכיוונים אפקטיביים לטיפול ולסיוע עצמי. הציבור הרחב ייחשף להיבטים האישיים והחברתיים של הפגיעה המינית לצד דרכים מועילות לסייע לנפגעות באשר הן.

ספר זה נכתב בהצדעה לעוז רוחן ולאומץ לבן של כל אותן נשים, נערות וילדות אשר נפגעו מינית ושרדו את הזוועה. הפגיעה המינית היא אמנם חוויה קשה המייצרת סבל ומכאוב ניכרים, אך אפשר להשתקם ממנה. ספר זה עשוי להוות מגדלור של אור ברגעי החשכה הקשים ביותר ולהעניק לכל נפגעת באשר היא את התקווה, את העוצמה ואת הידיעה שיש ביכולתה לקבל את חייה בחזרה, לשקמם ואף להגיע להחלמה מלאה.

ר' זלמן הענא (1756-1687) היה מגדולי חכמי הדקדוק העברי של זמנו. משנתו הדקדוקית מיוסדת על עיון מעמיק, על חשיבה מקורית ועל מוכנות לבחון מחדש מוסכמות רווחות. לספרי הדקדוק שפרסם נודעה השפעה רבה על חכמים שבאו אחריו. בין חכמים אלה נמנים גם כמה מן האישים המרכזיים שפעלו ללימודה ולשכלולה של הלשון העברית בתקופת ההשכלה בגרמניה. 

רז"ה עסק גם בהגהה של נוסח התפילה על פי עקרונות דקדוקיים. גם בשדה זה נודעה השפעה לפעילותו, וכמה מן השינויים שהציע בהגהותיו נכנסו לנוסח התפילה האשכנזי. 

ספר זה מציע תיאור מקיף וממצה של משנתו הדקדוקית של רז"ה ושל השפעותיה על תורת הלשון ועל נוסח התפילה בדורות שלאחריו. מאחר שמקורותיו העיקריים הם ספרי חוכמת הלשון העברית מימי הביניים, נסקרים בסוגיות רבות שבספר דבריהם של מדקדקי ימי הביניים הנוגעים לסוגיה, ובכך נמצא נשכר גם מחקר תורתם של אלה.

הדרשה היא רגע של מפגש – בין האדם לתורה, בין האנושי לאלוהי ובין פרקי פרשת השבוע לפרשיות העומדות על הפרק. הדקות הקצרות של דרשת השבת בבית הכנסת הן הזדמנות להעיר ולהאיר את פסוקיה העתיקים של התורה באורה של המציאות העכשווית והאקטואלית, ובכך, כמילותיו הידועות של אלתרמן, להעניק למראה נושן רגע של הולדת. אך יותר מכול, הדרשה היא המפגש השבועי שבין הרב לקהילתו – רגע מכונן, שעשוי להיות פתח לחיבורים אנושיים ולצמיחה רוחנית.

דרושים מקבץ דרשות, שתיים לכל אחת מפרשות התורה שנאמרו לאורך השנים בבית הכנסת בקבוצת יבנה, בין קריאת ההפטרה לתפילת מוסף בשבת. הדרשות עומדות על ניגודים ומורכבויות, קולות שונים וקונפליקטים סמויים שאותם שוזרת התורה בין פסוקיה ומלווים את לומד התורה החי ופועל בעולם על פיה. יש דרשות המציגות שני צדדים של מטבע, שני עקרונות מנוגדים שמבקשת התורה להנכיח זה בצד זה, ולהשמיע מנגינה רב קולית, שפעמים משתלבת בהרמוניה מופלאה, ופעמים יוצרת דיסוננס צורם. זו וגם זו, מנגינות דברי אלוהים חיים הן.

דרש המזהיר הוא מדרש תימני לתורה, שחיבר ר' שלמה בן שלם ידיע אלראבעה במאה הט"ז. המדרש לספר דברים נשתמר בשני כתבי יד, האחד שלם והאחד חלקי. במדרש מובאות רבות ממדרש התנאים הידוע ספרי דברים; ומפרשת 'האזינו' ואילך – גם מובאות ממכילתא דברים, מדרש תנאים שרובו לא הגיע לידינו כלל. בדרש המזהיר מצוטטות כמעט מחצית דרשות הספרי לפרשות 'דברים' עד 'כי תבוא' בנוסח מזרחי טוב, שחוֹבֵר בדרך כלל לנוסחו של כתב יד וטיקן 32, בכיר כתבי היד של הספרי.

לנוסח זה של דרש המזהיר נודעת חשיבות רבה מפני שכל העדים השלמים של הספרי שהגיעו לידינו הם מערביים, ועותקי הגניזה והעותקים התימניים אינם מחזיקים אלא חלק קטן מדרשות הספרי. בו בזמן נשתמרו בדרש המזהיר דרשות תנאיות רבות מפרשות 'האזינו' וּ'וְזאת הברכה'. כשליש מהן מקורן בספרי, והיתר – מקורן במכילתא.

מקצת הדרשות מן המכילתא הן דרשות תנאיות חדשות, שלא נודעו עד כה כל עיקר, ומקצתן דרשות בנוסח משופר מנוסחן במדרש הגדול, שעל פיו ניסה ר' דוד צבי הופמן לשחזר את דרשות המכילתא לדברים. במבוא לספר שלפנינו נידונים מקורותיו של דרש המזהיר, טיבם של שני כתבי היד שלו ולשון חכמים הטובה, שנשתמרה במובאותיו מן הספרות התנאית. בחלקו השני של הספר מובאת מהדורה של ציטוטי הספרי והמכילתא הכלולים בדרש המזהיר.

מהדורה זו, על העושר הרב הגנוז בה, יש בה כדי לסייע לחוקרי הספרות התנאית בקביעת נוסחם המקורי של שני מדרשי התנאים האלה, בפרשנותם ובמחקרם, וכן בנושאים מַצרניים שזורעים אור חדש על מחקר הספרות התלמודית בכללה.

עולמם היצירתי וההגותי של חז"ל בא לידי ביטוי בין היתר בסיפורי האגדה שאלפים מהם נשתמרו ברחבי הספרות היהודית. מוסר ודרך ארץ, חשיבות המשפחה וההמשכיות, מעלת הלימוד ומסירות נפש, עולמות עליונים והקיום האנושי – כל אלה הם מעט מזעיר מעושר הנושאים שהעסיק את מי שעיצבו את העולם היהודי באלפיים השנים האחרונות.
האגדה והלב הוא ספר שהתגבש בעקבות לימוד שבועי של אגדות חז"ל ששודר ברדיו. מתוך מאות האגדות שנלמדו, נבחרו ארבעים שעובדו והיו לפרקי ספר זה, המציעים קריאה ספרותית ורעיונית שחותרת לחבר בין הנשגב לעכשווי. האגדות, כמו גם פרשנותן הרגישה, זורקות את הקוראים לעולמות רחוקים, אך בה בעת פותחות בלבם צוהר לערכים אנושיים, לחמלה ולרגישות. הן מלמדות אותנו שהמצב האנושי, כאז כן היום, הוא שביר, ולכן עלינו ללמוד לאחוז בחיים בתבונה ובעין טובה.

ייבוש החולה היה אירוע מכונן ביחסה של מדינת ישראל הצעירה לטבע הסובב אותה והוא נעשה סמל ליכולתה של המדינה להשתלט על הטבע ולרתום אותו לצרכיה. בד בבד עם ייבוש החולה, שהחל בשנת 1951 והביא לחשיפה של כ-60,000 דונמים בעמק החולה, קודמה יוזמה של חוקרי טבע להותיר שמורת טבע קטנה. שמורת החולה הייתה שמורת הטבע הראשונה במדינת ישראל ועבור החברה להגנת הטבע היא הייתה דוגמה ומופת למאבק באידיאולוגיית 'כיבוש השממה'. ב-1992, בגלל נזקים אקולוגיים שנגרמו מייבוש החולה כגון הזרמת מזהמים לכנרת, הוצפו 1,000 דונמים והוקם אתר תיירות אקולוגי – 'אגמון החולה'.

בספר זה נעשה לראשונה שימוש במקורות ראשוניים מארכיוני כלל הגורמים המעורבים בנושא והצלבתם עם עיתונות התקופה, עם ספרות משנית ועם תמונות ומפות. מתודולוגיה זו מובילה לכמה תובנות חדשות.

הצפת האדמות המיובשות בראשית שנות התשעים הביאה למהפך בהערכת מיזם ייבוש החולה. ההצפה נתפסה כאות אזהרה מפני היהירות כלפי הטבע הטמונה באידיאולוגיית 'כיבוש השממה' וכתזכורת ללקח שיש ללמוד ממנה: התחשבות רבה יותר בסביבה הטבעית.

מועדי ישראל רוויים בסודות עמוקים מצד עצמם, ובמוסרי השכל מרוממים שבידם ללוות את האדם בכל ימי השנה: בעתות שמחה וברגעי כאב, בזמני התרוממות הרוח ובשעות מבוכות ותהיות שונות. בספר זה קובצו מאמרים נפלאים מכתביו של הרה"ג הרב זמיר כהן שליט"א, ומשיעוריו ועברו את הגהתו המדוקדקת עם הוספות רבות. מאמרי הספר עוסקים בביאורים ייחודיים על פי פרד"ס התורה, ובתשובות מלאות לשאלות העוסקות במהות החגים, ובסדרם המיוחד שאינו מקרי במעגל השנה. רבים מהמאמרים משולבים במשלים מאירי עיניים, וכולם מנוסחים בבהירות רבה ומעניקים עצות והדרכה בכל תחומי החיים. שהרי ככל מצוות התורה, חגי ישראל רוויים במתיקות ועונג, ומחכימות את הלומד אותן כראוי, כשירת נעים זמירות ישראל: "ּ תורת ה’ תמימה משיבת נפש, עדות ה’ נאמנה מחכימת פתי. פיקודי ה’ ישרים משמחי לב, מצוות ה’ ברה מאירת עינים” (תהילים יט, ח-ט).