הטיית מילים היא כמו צורתן היסודית, כגון: בת – בתי (ולא ביתי כפי שהופיע בחוזר ששלחה מורה בכיתה א[!]); (ביתי = הבית שלי), לב – לבי, אט – אטי, צד – צדי, עִם – עִמו, עת – לעתים. התלמיד שלנו – תלמידנו; התלמידים שלנו – תלמידינו. התלמיד שלי – תלמידי; התלמידים שלי – תלמידיי.
הילד שלנו – ילדנו; הילדים שלנו – ילדינו. הילד שלי – ילדי; הילדים שלי – ילדיי.